פקח
1 [אין פקח בא בעבר' הקדומה אלא בצרופים פָּקַח עין, פָּקַח אזן וכשות"ז פִּקֵּחַ, מי שעיניו (ואזניו) פקוחות, ובסור' ובערב' فقح בא הפעל אף במשמ' פרח והציץ. לעמת זאת אין פקח בכל שמוש אחר בהוראת פתח דוקה, ואולי אך דמיון המלים גרם להבנת פקח במשמ' פתח, בעוד שאת השמוש העקרי (פקח עין) יש להבין במשמ' בקע, פקע וכד', והשוה גם פכח שגם הוא אולי אך שנוי מבטא של פקח. באשור' בא פָּקוּ בבנינים אחדים במשמ' שׂם דעתו, ואולי בעקר שם עיניו, אל אלהים ואדם, וכנראה אותו שרש פקח לפנינו בטשטוש החית שלא בֻּטאה בלשון זו.]