פ"י, פָּקַחְתָּ, פֹּקֵחַ, פְּקֻחוֹת, פָּקוֹחַ, פְּקֹחַ, פְּקַח, אֶפְקַח, יִפְקַח, — פָּתַח, öffnen; ouvrir; to open, — א) פָּקַח האדם את עיניו: ויזורר הנער עד שבע פעמים וַיִּפְקַח הנער את עיניו (מ"ב ד לה). הטה יי' אזנך ושמע פְּקַח יי' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב (שם יט יו). אל תאהב שנה פן תורש פְּקַח עיניך שבע לחם (משלי כ יג). עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פָּקַח1 ואיננו (איוב כז יט). הטה אלהי אזנך ושמע פקחה2 עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה (דני' ט יח). — ואמר הפיטן: צפה רוח בקרבנו לפקדון גבינו וכמעט עין תפקח ואת ערבתו תקח (ר"י אבן גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22). ואין פקח ונקם קח מאצר ומדישן (רשב"ג, שעה נאסר, סליח' יז תמוז). — °ופָקַח אדם את עין שכלו, ואמר המשורר: ועין שכלי אשר נעצם פקחתיו למען כי בפוך שכלו קרעתיו (ר"י זברא, שעשועים, הקד', דודזון, 5). — וּפָקַח עיניו על אדם או דבר, השגיח עליו: ביום ההוא נאם יי' אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אֶפְקַח את עיני3 וכל סוס העמים אכה בעורון (זכר' יב ד). אף על זה פָּקַחְתָּ עינך ואתי תביא במשפט עמך (איוב יד ג). — ב) פָּקַח אלהים את עיניו של אדם, עשה שיראה: וַיִּפְקַח אלהים את עיניה (של הגר) ותרא באר מים (בראש' כא יט). ויתפלל אלישע ויאמר יי' פְּקַח-נא את עיניו ויראה וַיִּפְקַח יי' את עיני הנער וירא (מ"ב ו יז). ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יי' פְּקַח את עיני אלה ויראו וַיִּפְקַח יי' את עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון (שם שם כ). — ובלא מלת עין: יי' פֹּקֵחַ עורים יי' זקף כפופים (תהל' קמו ח). — ובהשאלה, פָּקַח עינים עורות, השיב לאור השמש את האסירים היושבים בבור מחשכים שעיניהם לא ראו שם אור4: לִפְקֹחַ עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך (ישע' מב ז). — ואמר הפיטן: אך עד יעבר זעם חבי אחר עיניך אפקחה, ושבותך אשיב משבי ואקבץ עדה נדחה (ראב"ע, אילת, איגר 149). — °ובלא תיבת עין, ואמר המשורר: הנה שלח ולקח פקח ושמח צמח ופרח הדוך ודרוך עלי אפינו (רשב"ג, הצפור או דרור, ברודי, 5). — ג) בינ' פעו', העינים פְּקוּחוֹת על דבר, רואות אותו היטב: גדל העצה ורב העלילית אשר עיניך פְּקֻחוֹת על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמ' לב יט). — °ראה בעין פְּקוּחָה, ראה היטב: ויצטייר לך כל ענין נעלם בנפשך ותראה צורות האמתות בעינים פקוחות (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ד). איננו שוקע (האור) אלא בעיני מי שאינו רואה אותנו בעין פקוחה ומביא ראיה מדלותנו ועניינו ופזורנו שנשקע אורנו (הוא, כוזרי ד כא). — ד) פָּקַח אזנים: ראית רבות ולא תשמר פָּקוֹחַ אזנים ולא ישמע (ישע' מב כ). — ופקח אדם אזנו של אחר לקרא לפניו דבר: הפקח אדם אזן עבדך לספר אשר שלחתה אל עבדך אמש (תעודות לכיש ג 4-6).

— נִפע', נִפְקְחוּ, תִּפָּקַחְנָה, — נִפְקְחוּ עיני הָעִוֵּר, נפתחו עיניו עד שיכל לראות: אז תִּפָּקַחְנָה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (ישע' לה ה). — ובהשאלה, נִפְקְחוּ עיני האדם חסר הידיעה עד שידע, נעשה פִּקֵּחַ: כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו וְנִפְקְחוּ עיניכם והייתם כאלהים ידעו טוב ורע (בראש' ג ה). וַתִּפָּקַחְנָה עיני שניהם וידעו כי עירמים הם (שם שם ז). — ובתו"מ, נִפְקַח הָאִלֵּם, נפקחה אזנו ויכל לשמע: כשילדה שרה, כל סומא שהיה בעולם נפתח וכל פסח שוה וכל אלם נפקח וכל שוטה נתרפא (פסיק' רב', וה' פקד את שרה, קעז.).

— פִע', *פִּקַּח, פִּקֵּחַ, — א) פִּקַּח על אדם או על דבר, החזיק את עיניו פְּקוּחוֹת אליו, השגיח עליו,  beaufsichtigen, ordnen; surveiller, arrauger; to supervise, arrange:  מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין (שבת כג ד). אדם שמפקח על ניכסי אשתו יש לו חזקה שדרך הבעלי' לפקח על ניכסי נשותיהן (ירוש' ב"ב ג ה). מפקחין פיקוח רבים5 בשבת (ר' יוחנן, שבת קנ.). הולכין לטרטייאות ולקרקייאות לפקח על עסקי רבים בשבת (ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן, כתוב' ה.). שסוף זה (הסורר ומורה) עתיד לגמור את כל נכסי אביו והוא חוזר ומבקש ולא ימצא וכו' ויוצא ומפקח על הדרכים ומאבד נפשות הרבה (מדר' תנאים הופמן, דבר' כא כא). — °וּפִקֵּח בדבר, עין בדבר: נתנו כח ורשות לאנשי הוועד לפקח בעניני הסכמות המתוקנות וכו' (פחד יצחק, הסכמות). — ואמר הפיטן: גדולי כהונה משוחי רקוחים גבורי כח מלומדי לקחים דבירה פנימה נפרשים נלקחים דתי המלך לערוך מפקחים (ר' שמעון בר יצחק איך אשא, סליח' מוס' יוה"כ). — וּפִקַּח על המת את הגל, פקח בגל, השגיח עליו, וכדי לראות שמא עודנו חי, אף פתח את הגל6,  zur Beaufsichtigung öffnen; ouvrir pour inspection; to open up for inspection:  האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן (את הפסח), על כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יביאו את הפסח לידי פסול, לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו (פסח' ח ו). שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל (ר"ה ד ח). המפקח בגל אינו אוכל בדמעו (אהל' טז ד). היה מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר (ר' יוסי בי ר' בון, ירוש' שבת יג ו). מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עכו"ם עכו"ם, אם רוב ישראל ישראל וכו', ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא, ושמואל אמר לפקח עליו את הגל (כתוב' טו:). — °ופִקַּח את המפֹּלת: ומי שהלך להציל באלו שפרשנו ועד שהוא בא לשם חזר הגאיס או שסכרו את הנהר או שכיבו את הדליקה או שפקחו את המפלת הרי הוא כאנשי העיר (והזהיר, שמות יב). — ופִקַּח על ספק נפשות: מפקחין על ספק נפשות בשבת והזריז הרי זה משובח (תוספת' שבת טו יא). — ג) פִּקַח אלהים את האדם, עשה אותו פִּקֵּחַ: כיוצא בו ולאסורים פקח קוח, מפקח לישראל ומקהה לאוה"ע (מד"ר' שה"ש גרינהוט ה טז, מא.). — וּפִקַּח היין את הלב: הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו (רב הונא בר' דרב יהושע, ב"ב יב:). — ובסהמ"א: שמפקח (היין) לבו בחכמה (רש"י, יומא עו:, ד"ה נעשה ראש). פקחין, פקחוני, עשאוני פקח (הוא, שם, ד"ה פקחין). כי המעט ממנו מפקח הלבבות והרב ממנו משגע שותהו (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי כג כ).

— הִתפ', *הִתְפַּקֵּח, — נִתְפַּקֵּח הָעִוֵּר, או החרש, נעשה פִּקֵּחַ, רואה ושומע: פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר (גיט' ב ו). נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר (השור) לתמותו (ר' מאיר, ב"ק ד ד). חרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין להם כתובה (תוספת' כתוב' א ג). היכן מצינו שהיו חגרין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפשטו ושהיו חרשין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפקחו (ר' עקיבא, שם עדי' א יד). והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה (ר' חנינא, ירוש' כתוב' ט יג). חרש ושוטה שנשא פקחות אע"פ שנתפקח חרש ונשתפה אין להם עליהם כלום (יבמ' קיג.). בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חרשים נתפקחו7 הרבה סומים נתפתחו הרבה שוטים נשתפו (מד"ר בראש' נג). מעשה בשני בני אדם וכו' אחד פקח ואחד סומא וכו' זה שהיה פקח נסתמא וזה שהיה סומא נתפקח (שם במד' יח). — וְנִתְפַּקְחוּ עיניו, נפקחו: כיון שאכל אדם מפירות האילן ראה עצמו ערום ונתפקחו עיניו וקהו שיניו (פרקי דר"א יג). — °נִתְפַּקֵּח, נעשה פִּקֵּחַ בשכלו: ברצועה של מנעל הכהו ואל תכהו יותר מדאי שבשביל רוב הכאות אין מתפקח (רגמ"ה, ב"ב כא.). על כן נקרא ר' אליעזר הקליר שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח (ערוך ערך קלר). וישראל לא נתפקח לידע כשור (רש"י, ישע' א ג). יכניסנו (את בנו ללמוד תורה) לפי שמתפקח (הוא, כתוב' נ., ד"ה דבריא).

— פֻע', °פֻּקַּח, — שֻחרר מעבדות, הֻתַּר מרצועתו8, ואמר הפיטן: שנת החמשים ונטשתה וגם הרצוע בה יפקח (רסע"ג, תרי"ג מצוות, סדור רסע"ג, קנט).