פֶּרֶג

* או פָּרָג, ש"ז, מ"ר פְּרָגִים, פרגין, —  מין תבואה panicum  miliaceum1: האורז והדוחן והפרגין והשומשומין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומיתרין בשביעית (שביע' ב ז). מה לחם האמור להלן חמשת המינין אף לחם האמור כאן חמשת המינין וכו' יצאו אורז ודוחן והפרגים2 והשומשמים שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון (ספרי במד' קי).  הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגי' ואת השומשמים (שם דבר' קה). — ובסהמ"א:  והשני מהן הוא הנקרא קטנית וכו' כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן (רמב"ם כלאים א ח).



1 [רֹב מפרשי המשנה והתלמוד פרשו או כמין דחן או (בטעות) papaver  (Mohn; pavot; poppy),  וכך השמוש בסהמ"א ואף היום.  אך לפי Hronzy, בספרו Das Getreide im alten Babylonien עמ' 34 בא שם זה מן ההֹדית priyangu, ועי' לֶו, Flora II, עמ' 364 וכו'.]

2 [במקום אחר (ספרי במד' קמד):  והפרגום, במכי' מס' דפסחא ח: והפרגון.]

חיפוש במילון: