°, ת"ז, נק' פִּרְאִית, — שיש בו מטבע הפרא, חסר תרבות, לא מן הישוב, wild, barbarisch; sauvage, barbare; wild barbaric: כי כשאר רוב לאומי אפריקה יעמוד גם הוא עדן במצב הפראי ובשפל מדרגת שלמות האנושי (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, א.). ולא ידע כי אגריון αγϱιον היוני אין פרושו בשום מקום קול אדיר וחזק לבד אבל תמיד מתלוה ונטפל בו הרעיון של יערי פראי בלי תרבות וסדר (ווילד, ראה,  אונקולטיווירט) (ישראל באהמער אל שניאור זקש, כרם חמד ח, 14).— ועל צֶמַח, שלא טפלו בו: הפראי וכו' גדל על הרים חררים בגובה אמה ריחו  נעים וטעמו עז ובשמי (י. שינהק, תולדות הארץ ב, סט). הגני הפראי והארסי הם ב' מינים מעוללי תמהון לאוכלם (שם שם פה).— ועי' פֶּרֶא