* 1, ש"נ, — שה"פ מן פָּרַע, פעֻלת הַפּוֹרעַ, —  א) גדול השער פֶּרַע: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה (מגי' א ז). חזר להיות מצורע מוסגר מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים (כלים א ה). ראשיכם אל תפרעו אל תגדילו פרע, יכול אל תפרעו מן הכובע, הרי אתה דן, נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה, מה פריעה האמורה להלן גידול שיער אף פריעה האמורה כאן גידול שיער(ספרא ויס, שמיני, סוף מכילתא דמילואים). אין פריעה אלא גידול שער (ר' אליעזר, מו"ק טו.). את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר (ר' יהודה הורי' יב:). מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה וכו' (נדה לד:). ואמר הפיטן: פריעה ופרימה על תורה תמימה אויה לי (מנחם בר' מכיר, אבל אעורר, קינ' ת"ב). —  ב) פְּריעַת ראש, במש' גלוי הראש: פריעת ראש חזרת קרע זקיפת המיטה חובה, נעילת סנדל תשמיש המיטה רחיצה רשות (שמואל, ירוש' מו"ק ג ה). — וּפְרִיעַת ראש הסוטה1 כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה (ר' ישמעאל, ספרי במד' יא). — ואמר הפיטן: גדול נהדר בנזר המלוכה בהגביהו ראש במצנפת שש גם בה ינקה דופי פריעת ראש ויעביר כלימת אשה זונת מצח (יוסי בן יוסי, אתה כוננת עולם ברב חסד, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, ריד:). — ג) פְּרִיעָה במשמ' קריעת עור הערלה אחרי המילה1: מוכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה (ר' יודה בן פזי, ירוש' שבת יט ב). מוכן לשתי מילות אחת לפריעה ואחת לציצין (שם נדר ג יד). המל ימול מילה ופריעה מילה וציצין (מד"ר בראש' מו). מה יפית בנטע רבעי ומה נעמת במילה מה יפית בפריעה ומה נעמת בתפלה (שם שה"ש, מה יפית). — ד) פְּרִיעַת חוב1, פריעת בעל חוב, פריעת מס, פריעת שכר, תשלום דמי החוב, או המס או השכר: ומה אם דבר שהוא פריעת החוב כתוב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן (ר' אבון, ירוש' פאה א א). גדול הוא דבר שהוא בפריעת חוב (ר' לוי שם שם). פריעת בעל חוב מצוה (רב פפא, כתוב' מו.). — ובסהמ"א: וכל פריעה שתפרע לו שלא בפני עדים אינה פריעה אלא אל תפרעו לו כלום אלא בפני עדים (ס' השטרות לברצלוני, 14). ומפני שאנו חוששין עוד חשש אחד כי שמא לאחר פריעת שטר זה המחודש יוציא ראובן אותו שטר הראשון שימצא ויגבה פעם שנייה (שם 33). ושעבודו ואחריותו כמותן מיהו לענין פריעתו לפי שלא פירש בהודעתו מתי יתבעם ממנו המלוה ולא יכלו העדים לכתוב ענין זה בשטר אצטריכן לפרוש מה דין הפריעה ומתי יתבעם ממנו (שם 42). שכל השטרות אין נאמן אדם על פריעתן אלא בשטר או בעדים וזו אפילו בשבועה נאמן בפריעתה (שם 73). משביעין את האלמנה או את הבעל חוב ומגבין להם את חובו ומה שנשתייר מן הנכסים לאחר פריעתן מניחין אותו בית דין אצל נאמן(שם 91). כי פריעת המס נוהג לעולם ואי איפשר להם להסתלק לעולם מהמס (טוח"מ ז בסוף). וכן מי שיש לו עדים בפריעתו לא יבוא דין עם המורשה בזמן שיש לו חלק בתביעתו אם הוא קרוב לעדים (שו"ע חו"מ קכג יב). — ואמר הפיטן: וכל מודה ונפטר מפריעה בכפרו אין להזקיקו שבועה (רה"ג, שערי שבועות, קבוצת קונטר', כט). ואם גרם ויש עדים בכמה פריעתו שלימה לו ותמה (שם לו:). פעלת הרובים מעוט מלאכת, פריעת השכר רבה והולכת (שלמה הבבלי, אין כמדת בשר, סליח' יום ד). שמירה זו בפשיעה למי החוב בפריעה ונדעה בשלמי הרעה (רי"צ בר ראובן, פחדתי מיצרי, שעה"ש 58). — ה) °ובמשמ' עזיבה: ולא אפרע, לא אתיר אתכם מקשריכם, כן לשון פריעה בכל מקום לשון עזיבה והנחה (ר' אליעזר מבלגנצי, יחזק' כד יד). —  ו) °פְּרִיעַת מוסר, פריצת מוסר, ואמר הפיטן:  פועל כמדתך עשה חסד עם בשר צלול זדון והעבר וכבוש פריעת מוסר אליה בן שמעיה, אנא חטא, סליח' שחר' יוה"כ