1, שות"ז, מ"ר פָּרִצִים, פָּרִיצִים, סמ' פָּרִיצֵי, — בעקר אדם, ובפרט עבד, המתפרץ מתחת אדוניו, פורע מוסר, פורק על2, zügellos, ausgelassen; effréné; licentious: המערת פָּרִצִים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם (ירמ' ז יא). והסבתי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פָּרִיצִים וחללוה (יחזק' ז כב). והוליד בן פָּרִיץ שפך דם (שם יח י). ובני פָּרִיצֵי עמך ינשאו להעמיד הזון ונכשלו (דני' יא יד). — ובספר חשמונאים: בימים ההם (מלכות אנטיוכוס) יצאו מבני ישראל רשעי ארץ ופריצים ויאמרו נלכה ונכרתה ברית עם העמים אשר סביבותינו (ספר חשמונים, הוצ' אברהם שויצר, ברלין 1910). — ובתו"מ: ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידי' וניחוך עליו (מד"ר ברא' סג). — *פריצי הדור: אין דור שאין בו ליצני', מה היו פריצי הדור עושין היו הולכי' אצל חלונותיו של דוד ואו' לו דוד אימת יבנה בית המקדש (ירוש' ברכ' ב א). — ובסהמ"א: שאע"פ שחַבָּר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראין ממנה (ערוך ערך חבר). עד אשר שמע שמעי אחד מן הפריצים ואיש מן העריצים ובא בחצות הלילה ונקב קירות ביתי והוציאני מבית אמי ומחדר הורתי (ר"י חריזי, תחכמוני לא, 256). מעשה בנערה שהיתה משודכת לכהן ולא נתקדשה ובא פריץ אחד בבית הנערה עם שני עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קדושין עד לאחר שעה (מרדכי, קדושין תקל). וכאשר לא יאור הנר בתוך המים כן לא תאור החכמה בפריצים ועזי נפש  (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 93). אכן גברו הפריצים עליהם לא במספרם ופקידהם ולא בעשרם והוניהם וכו' כי אם בעזותם ומרמתם ותוכם (שם יג, 145). ויהי כראות המלך בלשצר וישלח את כל צבא הגבורי' ואלף שריו מן שרי כשדים ועמהם אגודת הפריצים אשר בהיכל המלך וכו' (יוסיפון, גינצבורג, יד). ויבא דניאל וישתחו למלך ויאמר לו בי אדוני המלך הנה זקנתי ואין בי כח לעמוד ולצאת ולבא במשפט המלוכה ויכניעוני פריצי עמך באיבתם כי בכור האריות הורידוני זה פעמים וכו' (שם לד). ויהי בעת ההיא יצא מירושלם איש שודד בחור ושמו חזקיה שר הפריצים והיה האיש ההוא פריץ ושודד אשר במרוצתו השחית כל ארם (שם רלח). ויהי איש שונא לרעהו וישכור עליו רוצח מן הפריצים בידו חרב קטנה בעלת פיפיות הנקרא סכין (שם שסד). ושם איש ושמו שמעון איש פריץ וגבור ועריץ וגבה קומה ורחב לבב בעל זרוע ואיש כח ואמיץ לבב וכו' (שם שעז). ועודנו מרקד ומחרף רומנים והנה פריץ רומי יורהו בחץ וימיתהו (שם תקטז). — ואמר הפיטן: עשו מגדל פריצים ונבלה שפתם עריצים ומשם היו נפוצים יושבי העיר ההיא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך, איגר 225). באו אכן פריצים ללשן בחרי אף המלך לעשן (יוסף בר שלמה אודך, יוצ' שבת א חנכה). פריצים עד יסוד ערו ובלבם אמרו לא יראה יה (איך לזמר, זול' שבת איכה, מחז' איטל' א, קסד:). דרש שה אבד מיד פריץ ומאבד אשר כלנו ואשר דמה לנו (דוד אבן בקודה, ה' אם הרבינו, ידיעות מכון שוקן ד, רצג). — ואמר המליץ: עם פריץ אל תלך פן יקרך אסון כי ברוח לבו הולך הוא ואתה באולתו תאבד (ב"ז, ב"ס ח יח). — °כנוי לאצילי פולניה, נק' פָּריצָה: מי שימסור ממון וכש"כ גוף של ישראל וכש"כ רבים ביד גוים הן אצל שררות והן אצל מוכסין והן אצל פריצים והן אצל סוחרים וכו' (פנקס קראקא שנת שנ"ה, אוצה"ס ד, 595). לא יהי' שום איש או אשה אצל שר או פריץ או גוי לפעול שיקח בהקפה משר או פריץ או גוי אחר שום סחורה שבעולם (שם שם 596). מה עשו הזדים הרשעים, הפריצים הרגו בהריגת פלאים, ואנסו הפריצות יפיפיות כמו חלאים (צוק העתים, גזרת תח, 12).