פְּרִימָה

*, ש"ז, — שה"פ מן פָּרַם, פעֻלת הפורם והקורע: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה (מג' א ז). חזר להיות מצורע מוסגר מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים (כלים א ה). וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, וטהר מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים (ספרא ויס, תזריע פרק ט). תלמוד לומר את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר (ר' יהודה, הור' יב:). מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה (נדה לד:). — ובסהמ"א: קרע בגופו של בגד שלא במקום התפר, פרימה במקום התפר (ערוך ערך פרם). יש הפרש בין קריעה לפרימה כי הקריעה בבגד גופו שלא במקום התפר והפרימה במקום התפר (שרשי רד"ק, פרם). פרימה מן הצדדין קריעה באורך (ראב"ע, סוט' א ה). — ואמר הפיטן: פריעה ופרימה על תורה תמימה אויה לי (מנחם בר' מכיר, אבל אעורר, קינ' ת"ב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים