*, ש"נ, — א) תכונת הַפָּרוּשׁ מן התאוות והעברות וכדו', מצבו של הפרוש, דינו: רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות (ר' יהושע, סוטה ג ד). משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות (שם ט טו). זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה וטהרה מביאה לידי פרישות ופרישות מביאה לידי קדושה (ר' פנחס בן יאיר, שם שם בריתה). נדרים סייג לפרישות , סייג לחכמה שתיקה (ר' עקיבא, אב' ג יג). אין נזירות בכל מקום אלא פרישות (מד"ר במד' י). — וטהרת פְּרִישׁוּת, טהרה לגבי הַפָּרוּשׁ הנבדל מטמאת עמי הארצות ואוכל חולין בטהרה: ספק החולין זו  טהרת פרישות (טהר' ד יב). — ובסהמ"א: ואמר איש אחד לחכם תיעצני שאלמד הפרישות שהיא מלאכה נכבדה, אמר הם חייך הוציאם כמו שתרצה (ר"י זבארה, ס' שעשועים ז, דודזון, 76). ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו וכו' ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון, פתיח'). שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה (שם שם ד). מפני שהקדמנו לדבר בחשבון האדם עם נפשו והיתה הפרישות מן העולם אחד מאופני החשבון (שם הפרישות, פתיח'). וגדר הפרישות בלשון סתם חסימת תאות הנפש והמנע מן הדבר הנפרש ממנו עם היכולת עליו והזדמנותו (שם שם א). והפרישות הכוללת היא הנהוג בה לתקנת גופינו והסדרת ענינו כמו הנהגת המלכים בדתי המדינות והנהגת הרופאים לבריאים ולחולים והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאותו (שם שם). ולפי שנצטרך המין האנושי לנהוג בפרישות אשר בו תקנתו בעולם הזה וכו' היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים (שם שם). אבל מה גדר הפרישות המיוחדת וצורך אנשי התורה אליה נחלקו החכמים בגדרה, מהם  מי שאמר הפרישות עזיבת כל מה שטורד מן האלהים, ואמר אחר הפרישות מאוס בעולם וקצר המאויים ואמר אחר הפרישות מנוחת הנפש וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה, ואמר אחר הפרישות בטחון באלהים, ואמר אחר הפרישות כסות בשר הערוה ושבר הרעבין ומאוס בזולתם, ואמר אחר הפרישות עזוב אהבת הברואים ואהוב הבדידות, ואמר אחר הפרישות ההודאה על הטובה וסבל הנסיון, ואמר אחר הפרישות מניעת הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו ויוציא זולתו מן הנפש, וזה הגדר יותר ראוי לפרישות הנוהגת בתורתנו משאר הגדרים אשר זכרנו (שם שם ב). והם מחניפים באמונה ובפרישות בעבור שיבטחו בני אדם בהם ויפקידו אצלם ממוניהם (שם שם ג). וכבר נאמר ראש הפרישות תקון הפרנסה, ונאמר עוד ראש הפרישות תקון המחשבה (שם שם ה). וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה ושם הדבר הנחוץ בה הפרישות מן הנשים והזמון לשמוע דברי האלהים (הוא, כוזרי א פז). מי שהכניס עצמו להנזר בפרישות כבר הכניס נפשו ביסורין וחולי נפשי וגשמי (שם ג א). הפרישות מן העולם רפואה לכל יגון (ר"י חריזי, תחכ' מד, 339). ואין זה סותר למה שנאמר בחכמה המדינית כי הפרישות רע כולו אלא שזה רע בעצמו (רש"ט פלקירא, המעלות ב, 44). לבוש פרישות והתבודדות מבני אדם תלבשהו על ההמון ולא יתחברו עמך (הוא, המבקש, מה). דע לך כי הפרישות  בארץ הזאת הם פרישות תלמידים שלא שמשו כל צרכן ורצו ליחנק ונתלו באילן גדול (שו"ת הרא"ש כ כז). שהיא (יראת חטא) מדה אמצעית בין התענוג במאכל והמשתה והמשגל ושאר התענוגים ובין הפרישות יותר מדאי (ר"י אלבו, עקרים א ח). שלא תנשא (בת יפתח) וגם תלך לבחור מקום ישיבתה בפרישות (ר"י אברבנאל, שפט' יא). ואריסטו אמר הפרישות דרך מביאה לכל המעלות (רי"א מודינה, צמח צדיק לה). אחר הכ' שנים של הפרישות שעשה במצרים נתגלה אליו אליהו (כתבי שבח האר"י בספר תעלומות חכמה ליש"ר מקנדיא). — °ובית פְּרִישׁוּת, מנזר במשמ' ב): וכוונתי שמזה למדו אומות אדום לעשות בתי פרישות לנשים שיכנסו שמה ולא יצאו משם כל ימיהם ולא יראו איש בעוד בחיים חיותם (ר"י אברבנאל, שפט' יא). — פְּרִישׁוּת דרך ארץ, במשמ' פרישות מאשה ומתשמיש: וירא את עניינו, ואמרינן זו פרישות דרך ארץ (יומא עד:). — ובסהמ"א: שפירש יעקב ממנה (מלאה) מתשמיש המטה, ואין ראה אלא פרישות דרך ארץ וכו' הוי כי ראה ה' בעניי זו פרישות תשמיש המטה (בראש' רבתי, אלבק, 140). — ב) כמו פְּרִישָׁה, פעֻלת הפורש מחברו ונפרד ממנו: כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות וכו' נשיקה של פרישות ותשק ערפה לחמותה (מד"ר בראש' ע; שם שמות ה; שם רות ב).