ב. פָּרִישׁ

*, ש"ז, — פרי עץ ידוע ממין התפוח, חבוש1, Quitte: coing; quince: ובאילן האגסים והקרוסתמלין והפרישים והעוזרדים2 אינן כלאים זה בזה (כלא' א ד). מאימתי הפירות חייבין במעשרות התאנים משיבחילו וכו' האגסים והקרסטומלין והפרישין והעוזרדים2  משיקרחו (מעשר' א ב-ג). עוקצי האגסין והקרוסטומלין והפרישין והעוזרדין וכו' הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין (עקצ' א ו). ושאר כל פירות האילן כגון העוגסין והקרוסטמילין והפרישין והעוזרדין אוכלין ממה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר (תוספת' שביע' ז יו). אין בידו אתרוג לא יטול בידו פריש (שם סוכ' ב ט). סוחתין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין וכו' (שבת קמד:).— ובסהמ"א: האוכל אגסים או פרישים חיים טובים יחיה (ר"ש אלמולי, פתרון חלומות, לט:). ואם קנה זה אתרוג וזה פריש או שקנו כאחד אתרוג ורימון ופריש מתפיסת הבית אינו יוצא באתרוג עד שיתנו לו חלקם במתנ' (הלבוש, או"ח תרנ"ח ט).



1 [עי' הערת המחבר לערך חַבּוּשׁ.]

2 [צ"ל בכל מקום: עוזררים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים