* 1, פ"י, — פָּרַךְ דבר, שבר ופורר אותו, zerbrechen, zerbröckeln; briser, émitter; to shatter, crumble:  פורכן2 (את המנחות) עד שמחזירן לסלתן (דבי ר' ישמעאל, ברכ' לז:). מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה כן ישראל וכו' (מד"ר שמות לא). — ואמר הפיטן: הנם ימים המבורכים יורה ומלקוש באבם פורכים (ר"א קליר, הנם, מוס' שבת החדש). על גביו עלה ובעט מפרקתו לפרוך לקיים ואתה על במותימו תדרך (בנימין בן זרח, אבשרה, סליח' תענ' אסת', מחז' איטל' א, פד:). — וּפָרַךְ את האדם, הרגו, ואמר הפיטן: זבולי חרכה מתמימי פרכה (ר"א קליר, אדרת ממלכה, קרוב' א ר"ה). ישרהו רחב וארוך מזרח כלפיו ערוך ימית צרים ויפרוך (יהודה בן מנחם, אמרת רנן, יוצ' ש"ת, מחז' איטל' ב, קפט.). תרגל פיליו לשרוכה וקשתותיו לדרוכה כלי קרב לערוכה ובחוזק עם לפרוכה (משה, אזכור מעללי, יוצ' שבת ב חנכה, מחז' איטל' א, ע.). — ובינ' פעו', °פָּרוּךְ, שבור: גרוני הונשת קרוא ארוכה, קוה נחת והנה פרוכה, נודדתי כצפור נודד ודרכי נפרכה מפני קשת דרוכה (קלונימוס בן יהודה, אדברה תחנונים, שחר' יוה"כ). — ובהשאלה, °רוח גבורה פְּרוּכָה, שבורה ונכנעת3: ותיקן את אבריהם כפי הצורך לכל אחד מהם, לאוכלי העשב רוח נמוכה וגבורה מעוטה ופרוכה ולעוף השמים נתן להם אבר וכנף לעלות בהן ולפרוח (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, ט.).

— נִפע', *נִפְרַךְ, — שפרכו ושברו אותו, שנתּן להשבר: נפגמה אזנו (של הבכור) וכו' נקבה מלא כרשינה או שיבשה, איזו היא יבשה וכו' רבי יוסי בן משולם אומר יבשה שתהא נפרכת (בכורות ו א). עד כמה (תיבש) , ר' יוסי בן המשולם אומר עד כדי שתפרך (תוספת' שם ד א). חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור, הכא את אמ' דוחה וכא את אמר אינו דוחה וכו' ר"ש בן לקיש בשם ר' סובייה כאן בנפרכת וכאן בשאינה נפרכת (ירוש' פסח' ו א). יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן (ר' יוסי בן המשולם, חול' מו:). — ובסהמ"א: עצים יבשים דקים שנפרכין ברגל או ביד כשעולין או כשיורדין מן האילן (ר"ח, עירוב' ק:). אם נמצא ממנה (מן הריאה) מקום יבש עד שיפרך בצפורן הרי זו כחסר וטריפה (רמב"ם, שחיטה ח ז). בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור (הוא, טומאת מת ג י). — °וְנִפְרַךְ האדם, נפצע והומת, ואמר הפיטן: יהודית בת בארי ברוכה במענה רך כיעל בכל מערך בידה צורר נפרך (מנחם ברבי מכיר, אין מושיע, זולת שבת ב חנכה). — וְנִפְרַךְ קל וחמר, נשבר תקפו, הוכח כבטל: כי כשעלה הלל מבבל הוצרכה להם הלכות פסח אם דוחה את השבת אם לאו ודרשו קל וחומר ונפרך ושאלו את הלל ודרש להם מפי שמעיה במועדו ואפילו בשבת (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס, טו).

— פִע', *פֵּרֵךְ4, פֵּרַךְ, — כמו קל: מעשה בשקמה שבכפר סבא שהיו מוחזקין בו טומאה בדקוהו ולא מצאו תחתיו כלום, פעם אחת באת הרוח ופרכתו משרשיו (ר' מאיר, תוספת' נדה ח ה). מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב (רבא, ביצ' יב:). לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמור באדמה ויאכל ולא יפריך ע"ג הסלע ויאכל אבל מפריך על יד על יד ואוכל (ב"מ פט:). מפרכן5 (את המנחות) עד שמחזירן לסלתן (דבי ר' ישמעאל, מנח' עה.). — ובסהמ"א: וכן מפצעין באגוזין ומפרכין6 ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש (רמב"ם, שביתת עשור א ג). לפי שלוקטין ומפרכין היום מעט ולמחר מעט (ריטב"א לר"ה יג:). והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף (רעב"ט, אב' ב א). — °ובהשאלה, סתר ראיות והוכחות7: וחזרני לפרך פירכא אחרת (ר"ח, ב"מ ד). הקורא לאברהם אברם עובר בעשה לפי שנתלוה עמו בגיות ואין לפרך מאשר בחרת באברם וכו' (חזקוני עה"ת, בראש' יז ה). — ואמר המשורר: והוא ירבה בפלפוליו והוא הקשה והוא פרך (עמנו', מחב' ז, 56).

— הִפע', °הִפְרִיךְ, — כמו קל ופִע': אסור לפועל למוץ הענבים וכן אסו' לו להבהב השבולים באור או להפריך8 ע"ג הסלע אפילו אין מתבטל ממלאכתו בהבהוב או בהפרכה (שו"ע חו"מ שלז יג). — ואמר הפיטן: בעשר מכות פתרוסים הפרכת וארכה למו הארכת (ר"א קליר, בעשר, קרוב' ב פסח). לחבוש ולהאריך חרבון חרב מפריך (הוא, אפיק מען, גשם).

— הִתפ', °הִתְפָּרַךְ, — כמו נִפע': ואל תניח את העור במקום הבל חום שלא יתפרך9 (תשו' הגא' הרכבי שח, 145). כרשיני בבלייתא שהוא אדמה שהיא קרוב להתפרך10 ולהתכתת (ר"ח, שבת פא.). היתה צואה יבשה כחרש אסור לקרות כנגדה, ואם היתה יבשה יותר מחרש עד שאם זרקה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה (רמב"ם, ק"ש ג ז). ושזה המין הצהוב המהיר להתפרך הוא צבר והוא מר (אמו"ר לראב"ד א ו, 28). — וְנִתְפָּרְכָה הטענה, התשובה נסתרה, הוכחה אפסותה: יש מי שאומר זאת התשובה השיב ר' יהושע ברישא ונתפרכה ואחר כך השיב התשובה הראשונה (ר"ח, פסח' סט.).