*, ש"ז מ"ר פְּרָכִים, — מקלות ברזל המהוים מכבר בכירים1, Roststäbe, Gitterstäbe; barreaux d′une grille; grate-bars: הייתוכין טמאים והפרכין2 טהורין (כלים יב ג). ואלו הן היתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה, אלו הן הפרכין אלו הקבועין בקירות (תוספת' שם ב"מ ב י). — ופרכים של קטניות, ערוגות של קטניות, כדמות ככרות של כירים: מתוך שעשויין פרכין פרכין3 אזלי רבנן בתר השרשה (רבה, ר"ה יג:).
1 [לוי במלונו מבאר את המלה מן א. פָּרַךְ, כאלו הפרכים הם שמפרכים בהם את הגחלים. אבל באשור' פַּרְכֻּ פרושו בריח, מוט המשמש סוגר, וממשמ' כזו היא הוראת הפרך שבתו"מ, בין שנשמרה כאן אף בעבר' משמ' השרש הקדומה שהיא סגר, נעל (עי' א. פֶּרֶךְ, הערה) ובין שהמלה שאולה מלשון בבל ואשור.]
2 פרָכין, כך נקוד במשנ' עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם וכן במשנ' מנקדות כת"י פרמה. [ובפי' הרמב"ם: ברזלים הקבועין במוקד לשמור אותו מן השרפה במהירות זמן.]
3 [רש"י מפרש: מתוך שגורנן עשוי מעט שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט וכו' פרכין פרכין, לשון זה נופל בקטניות כדאמרי' במסכת (ביצה יב:) מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט ע"כ. ואולם אין הלשון "מתוך שעשויין פרכין פרכין" עולה יפה עם הפרוש שלפיו צ"ל מתוך שנפרכין (או נקצרין) פרכין פרכין, ועשויין מורה על צורת הקטניות ממש, שהן מסודרות כמו פרכין של כירים ממש, כלו' בשורות וערוגות המהוות צורת כברה, וכל שורה ושורה נקצרת לעצמה בשעת הצרך. ואין להשוות את הנאמר בביצה יב: אושפיזיכניא דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלה א"ל מהו לפרוכי ומיכל מנייהו ביו"ט ולא הוה בידיה אתא לקמיה דרבא א"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט, ע"כ, שהרי לא על קציר מדֻבר כאן, אלא על פריכת (שבירת) תרמילי הקטניות שבגרן או בבית. — לכאורה נמצא שרש פרך בארמ' אף במשמ' כרך, המתאימה אף לכריכת חבילות של קטניות, בת"י לבראש' לז ז: והא אנחנא מפרכין פרוכין בגו חקלא והא קמת פורכתי וכו'. ואולם רש"י, ב"מ כא. והערוך (עי' לוי, מלון לתרגומים ערך כריכא) מביאים את התרגום בנוסח: אנחנא מברכין כריכן, וכך בלי ספק נכון.]