פ"י, פָּרַצְתָּ, פָּרְצוּ, פָּרָצוּ, פֹּרֵץ, תִּפְרֹצִי, יִפְרֹץ, יִפרָץ-, תִּפְרָץ-, יִפְרֹצוּ, פְּרוּצָה, פְּרֻצִים, פְּרוּצִים, פָּרֹץ, פְּרֹץ, פְּרוֹץ, פְּרַצְתָּנוּ, יִפְרְצֵנִי, — א) שָׁבַר וְהָרַס brechen, zerstören; briser, detruire; break, destroy, פָּרַץ גדר, פָּרַץ בחומה: ויבאו ירושלם וַיִּפְרֹץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד שער הפנה ארבע מאות אמה (מ"ב יד יג). הסר משוכתו והיה לבער פָּרֹץ גדרו והיה למרמס (ישע' ה ה). למה פָּרַצְתָּ גדריה וארוה כל עברי דרך (תהל' פ יג). פָּרַצְתָּ כל גדרתיו שמת מבצריו מחתה (שם פט מא). עת להרוג ועת לרפוא עת לִפְרוֹץ ועת לבנות (קהל' ג ג). חפר גומץ בו יפול וּפֹרֵץ גדר ישכנו נחש (שם י ח). גם אשר הם בונים אם יעלה שועל וּפָרַץ חומת אבניהם (נחמ' ג לה). ויצא וילחם בפלשתים וַיִּפְרֹץ את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד (דהי"ב כו ו). — וּפָרַץ בית, פָּרַץ את שעריו ונכנס: כי עתליהו המרשעת בניה פָּרְצוּ את בית האלהים וגם כל קדשי בית יי' עשו לבעליהם (שם כד ז). — וּפָרַץ פָּרֶץ: ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פָּרַצְתָּ עליך פרץ (בראש' לח כט). — וּפָרַץ נַחַל: פָּרַץ נחל מעם גר1 הנשכחים מני רגל (איו' כח ד). — ואת מעשיו של אדם: בהתחברך עם אחזיהו פָּרַץ יי' את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש (דהי"ב כ לז). — ובינ' פָעוּ', פָּרוּץ, נק' פְּרוּצָה, מ"ר פְּרוּצִים: עיר פְּרוּצָה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו (משלי כה כח). ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שׂבר בחומת ירושלם אשר המ פְּרוּצִים ושעריה אכלו באש (נחמ' ב יג). כי עלתה ארוכה לחומת ירושלם כי החלו הַפְּרֻצִים2 להסתם (שם ד א). ויתחזק ויבן את כל החומה הַפְּרוּצָה ויעל על המגדלות וכו' (דהי"ב לב ה). — וכפ"ע: עלה הפרץ לפניהם פָּרְצוּ ויעברו שער ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם ויי' בראשם (מיכה ב יג). — ובתו"מ: נפרצו בו (בגדר) פרצות הרבה אם העומד מרובה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור (כלא' ד ד). ומוציא (המלך) למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו (סנה' ב ד). בסמוך לספר אפילו אחת לא יעשו (עיר הנדחת) כדי שלא יפרצו גוים ויחריבו את ארץ ישראל (תוספת' שם יד א). במה דברים אמורים בפרוצה אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה (שם אהיל' ה ז). הפורץ על מנת לגדור והתנה אף על פי שגדר כשר (ר' יוסי, שם פרה ז ז). עושין פסין לביראות וכו', לפי שהפרוץ רבה על העומד הוא עושה דיומדין אבל לא פשוטין (ירוש' עירוב' ב א). היתה גדורה משלש רוחותיו ופרוצה מרוח אחת ויצאת (הצאן) ממקום הפרצה מהו (ירוש' ב"ק ו א). ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים (ת"ר, פסח' נו.). נעל גדר פרץ כל שהו הרי זו חזקה (ב"ב נב:). — ובסהמ"א: ולבנות היכל קדש הקדשים ולכונן הארמון על משפטו ולבנות פרוצת ירושלם (יוסיפון, גינצבורג, מה). — ואמר המשורר: והחיה משתותיה מקורים והפיץ מנפוציה עננים והעמיד מפרוציה שערים וחלק מחלקותיה לפנים (רשב"ג, עטה הוד, שירי שלמה, דוקס ט, 17). — ועי' ערך פָּצִים. — וּפָרַץ הַבְּכִי, והנחל, ואמר המשורר: ותני לציון יום אשר בכיה יפרץ כמו פרצו נחליה על בת יהודה האסורה בין רודים ומכבידים כבליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, ברודי, 49). — *ובהשאלה, פָּרַץ גדרו של עולם, של חכמים, עבר על חֹק, על תקנת חכמים שהם כגדר וְכִסְיָג לעולם: שכל הפורץ גדירן של חכמים לסוף פורענות בא עליו (ר' ישמעאל, תוספת חול' ב כג). אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה3 גדירן של חכמים (הוא, ירוש' שבת יד ד). אמרו לי לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם (ר' שמואל בר נחמני, מד"ר ויקר' כו). הנחש פרץ גדרו של עולם תחלה לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות (ר' שמעון בן יוחאי, שם שם). — °ובאותה משמ' פָּרַץ פֶּרֶץ: וזה חרבן הלשון חלילה לנו לפתור דבר שיובילנו להפר נקודה אחת מלשון הקדש וכו' הזהר בני ואל תפרוץ בפתרון הרבה פרץ (תשו' דונש על רסע"ג 4). — ובלא מלת פֶּרֶץ: חלילה לנו מלפרוץ בפתרון מילה אחת מדברי אלהים חיים (שם 1). — ואמר המשורר: שמע לא אבו ועדיו לא שבו ובלב חשבו מזמות יצוריהם וכלם פרצו ובאמונה קצו וכל רגע רצו להרע פעמיהם (רמב"ע, דיואן בודליאנה, נב). — ובינ' פָעוּ', פָּרוּץ, נק' פְּרוּצָה, מ"ר פְּרוּצִים, פְּרוּצוֹת, כמו פָּרִיץ, האדם הפורץ גדרו של עולם4, המתפרץ מתחת החֹק, וביחוד פָּרוּץ בזנות, בשחוק, בנדרים וכדו': אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהיה מטמא למתים ומשמש בביהמ"ד (ר' יהודה, דמאי ב ג). שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות (תוספת' גיט' ד ג). אין דור שאין בו ליצנים, מה הון פרוצי5 הדור עושים היו הולכים אצל חלונותיו של דוד ואומרין לו דויד אימתי יבנה בית המקדש (ירוש' גני' ברכ' א, 6). בראשונה היה אומרו (את השם המפרש) בקול גבוה, משרבו הפרוצין6 היה אומרו בקול נמוך (ירוש' יומא ג ז). והיתה האשה לאלה בקרב עמה, בזמן שעמה שלום לא בזמן שעמה פרוצים (שם סוטה ט ט). לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים וכו' בד"א בכשירין אבל בפרוצין לא תתייחד אפי' במאה איש (ר' אבון, שם קידוש' ד יא). גיחזי אדם גיבור בתורה היה אלא שהיו בו ג' דברים עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיי' המתים (שם סנה' י ב). לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין (על האוכלין) (ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי, עירוב' סד:). רוב עכו"ם פרוצים בעריות (רבן גמליאל ור' אליעזר, כתוב' יג:) כאן בפרוצה כאן בצנועה (שם צו.). אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל, בעי רב עמרם, היתה פרוצה ביותר מהו (סוטה כז.). גדר גדול גדרה תמר באותה שעה אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה, אם לצנועות כך לפרוצות על אחת כמה וכמה (ר' יהושע בן קרחה, סנה' כא.). אל תהי פרוץ בנדרים שהנדרים מביאים לידי שבועות (כלה רבתי ג). ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וכו' אפילו אדם פרוץ אינו אומר כלשון הזה (ר' אייבו, מד"ר בראש' ע). כל זמן שישראל פרוצין בעריות שכינה מסתלקת מהם (ר' ישמעאל ב"ר יוסי, שם במד' ז). וחוטא ילכד בה, זה שהוא רואה את אשתו שהיא קולנית ורגלה רמה ופרוצה בשחוק ואינו מקנא בה, לפי שדרכן של בנות ישראל לא קולניות ולא רגל רמה ולא פרוצות בשחוק (שם שם ט). בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה7 (רב הונא בשם בר קפרא, שם שה"ש, גן נעול). ויבואו שדה מואב ויהיו שם, בתחילה באו להם בעיירות מצאו אותם פרוצים בעבירות אחר כך באו להם לכרכים מצאו אותם מדוחקין במים ואחר כך חזרו להם בעיירות (שם רות, ושם האיש אלימלך). כל מי שפרוץ בנדרים כמי שנוטל את החרב ודוקרה לתוך מעיו (דב"ר, ליברמן, 45). — ובסהמ"א: שאין אדם רשאי לתקן תכשיטים לבניו הפריצים ולבנותיו הפרוצות ולא האיש לאשתו כשהיא פרוצה (ספר חסידים תתתתקצד). אם היית נאה אל תהי פרוץ בעריות שלא יהו בריות אומרים איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ג ט). אבל החשוד על העריות שרגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם כשר לעדות אחת ופסול לעדות אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציאה מבעלה (טוחו"מ לד ט). — ואמר המשורר: והימים כאכזרים פרוצים ואין מי יעמד לפני חמתם (ר"י חריזי, הענק קיב, ס' היובל להרכבי). ומן הפלא איך לא היה בזמן כליון חרוץ לרב היות הדור פרוץ (עמנו', מחב' יד, 108). — ב) בהשאלה, פָּרַץ את האדם והעם, פרץ בהם פרצה, הרס אותם: ויכם שם דוד ויאמר פָּרַץ יי' את איבי לפני כפרץ מים (ש"א ה כ). אלהים זנחתנו פְּרָצְתָּנוּ אנפת תשובב לנו (תהל' ס ג). יִפְרְצֵנִי פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור (איו' יו יד). — וּפָרַץ בּוֹ, באותה משמ': וגם הכהנים הנגשים אל יי' יתקדשו פן יפְרֹץ בהם יי' וכו' והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יי' פן יִפְרָץ-בם (שמות יט כב-כד). ויחר אף יי' בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים ויחר לדוד על אשר פָּרַץ יי' פרץ בעזה (ש"ב ו ז-ח). ויכעיסו במעלליהם וַתִּפְרָץ-בם מגפה ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה (תהל' קו כט-ל). פָּרַץ יי' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט (דהי"א יה יג). — ואמר הפיטן: דרך קשתו וכלה בחרץ וכברזל עפל שמי ערץ פרצני שלש עשרה פרץ (ר"א קליר, איכה תפארתי, קינ' ת"ב). — פ"ע, פָּרַץ במשמ' פָּרַץ את הגבול, התפשט, התרבה, sich ausbreiten, vermehren; se répandre, s`accroltre; to spread abroad, increase: והיה זרעך כעפר הארץ הארץ וּפָרַצְתָּ ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך (בראש' כח יד). כי מעט אשר היה לפני וַיִּפְרֹץ לרב ויברך יי' אתך לרגלי (שם ל ל). וַיִּפְרֹץ האיש ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים (שם שם מג). וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יִפְרֹץ (שמות א יב). כי ימין ושמאול תִּפְרֹצִי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו (ישע' נד ג). ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יִפְרֹצוּ (הוש' ד י). מעשה ידיו ברכת ומקנהו פָּרַץ בארץ (איו' א י). אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פָּרְצוּ לרב (דהי"א ד לח). — ופ"י, פָּרַץ היקב תירוש, הרבה תירוש: וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יִפְרֹצוּ (משלי ג י). — ובתו"מ: בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמאה אלא לא יאכל הזב עם הזבה (ר"ש בן אלעזר, שבת יג.). — ואמר הפיטן: פרצו לגור בארץ ובני מף חרצו חרץ לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם (רשב"ג, מי כמוך שכן, שעה"ש 48). — ובינ' פָעוּ', °פָּרוּץ, במשמ' רב מאד, בלתי מֻגבל: לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ארבע קצות העולם (רש"י, בראש' מט כו). 

— פֻע', מְפֹרֶצֶת, — פֹּרְצָה החומה, נבקעה ונהרסה: הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מְפֹרָצֶת ושעריה נצתו באש (נחמ' א ג). — ובמדר': רואה (שומר השביעית) ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים8 ורואה פירותיו נאכלים וכובש את יצרו ואינו מדבר (ר' יצחק נפחא, תנחו' ויקר' א).

— הִתפ', מִתְפָּרְצִים, — הִתְפָּרֵץ העבד, פָּרַץ לו פֶּרֶץ לצאת לחפשי, פרק עֹל אדניו: מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים הַמִּתְפָּרְצִים איש מפני אדניו (ש"א כה י).

— *ובמשמ' היה פָּרוּץ בעברה, בערוה: אבלט שאל ללוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחוץ (בחמין שהוחמו בי"ט) א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך, א"ל אין א"ל ומכי הוא לה כלום, אמר לו שלא תתפרץ, א"ל והכא שלא יתפרצו (ירוש' שבת ג ד). — ובסהמ"א: וכאן אנו תולין הולד שנתעברה ממנו אחר הנישואין שהיא רגילה ומצויה אצל בעלה בהיתר שהוא הרוב ולא נתפרצה אז ולא תולין אותו בעובר של אירוסין שהוא באיסור (שו"ת הר"מ מפאדווא לג). — °וכמו נִפע', נקרע ונבקע: שתרוץ הבהמה ותדלוג ותתפרץ הסירכא ונכנס הרוח בנקב (ס' האורה קג, 122).

— נִפע', *נִפְרַץ, — א) נִפְרְצָה הגדר, החומה, המחיצה, נבקעה, נהרסה: וגדר שנפרץ עד עשר אמות הרי היא כפתח יתר מכן כנגד הפרצה אסור (כלא' ד ד). מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו גדור, נתייאש הימנה הרי זה קידש וחייב באחריותה (תוספת' שם ג ג). חומת העיר שנפרצה גודרין אותה, גדרה ונפרצה אין גודרין אותה (שם מו"ק א ז). נפרצה (המחיצה) מרוח אחת נותן לחי וקורה מיכן, נפרצה מיכן ומיכן נותן לחי וקורה מיכן ועושה צורת הפתח מיכן (ירוש' עירוב' ח). — וְנִפְרָץ הדיר, נפרצה דלתו: הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור וכו' נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור (ב"ק ו א). — וְנִפְרְצָה החצר לחצר אחרת, נפרצה המחיצה שביניהן ונפתח פתח מאחת לשניה, וכן מקוה וכדו': חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה (עירוב' ט ב). חצר שנפרצה לרשות הרבים  המכניס מתוכה לרשות היחיד או מרשות היחיד לתוכה חייב (שם שם). כתל שבין שני מקואות שנסדק לשתי מצטרף ולערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד, רבי יהודה אומר חלוף הדברים נפרצו זה בתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד (מקוא' ו ט). — וְנִפְרְצָה פִרְצָה, או נקב: נפרצו בו (בגדר) פרצות הרבה אם העומד מרובה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור (כלא' ד ד). לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבין מלמטה זה בצד זה שהיא טהורה (תוספת' ב"מ ד טז). — וכלים שונים: סרוד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור, גפפו מארבע רוחותיו טמא, נפרץ מרוח אחת טהור (כלים טו ב). הרחוש שנפרץ ושניטל עוקצו טהור תוספתא שם ב"מ א ט. קורות בית הבד בזמן שנפרצת טהורה (שם זבים ד ז). —  נִפְרְצוּ העלים, נפרדו ביותר עד שאינם מחֻברים כלל: נקטם ראשו (של הלולב) נפרצו עליו פסול, נפרדו עליו כשר (סוכה ג א). לולב העשוי כמין חרות ושנפרצו רוב עליו פסול (תוספת' שם ב ז). — ופֵרוֹת: אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חבור (שם אהיל'  ד ג). —  ושיטה של שׂער: שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד טמא, משני מקומות טהור וכו' נפרץ ממקום אחד כגריס טמא (נגע' י ו). שתי בהרות וחוט של מחיה ביניהן ניפרץ מכאן מקום שערה אחת ומכאן מקום שערה אחת טמא משום פסיון וטמא משום מחייה (תוספת' שם ב ה).— ובסהמ"א: אמר רבא לא שנו דאין מעכבין אלא שלא פרץ את פצימיו, הואיל שאין נפרצין חזקה יש לפותחו (רגמ"ה, ב"ב יב). וזהו מאמרם בקדוש החדש דוד מלך ישראל חי וקיים והמשילו לירח הנבנית לעתים ונפרצת לעתים (ריקנטי חלק ב, לבוב תר"מ, נ.). — ואמר המשורר: לשון קדש הברית אשר היא לשארית בשקלו העברית במשקלים זרים. אשר בם נתצים פתוחים וקמוצים ויהי נפרצים גדרות וגדרים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שעה"ש ד). — ובמליצה: כי לא כאמונת המצריות העבריות כי חיות הנה לא נפרצו עלי דעותיה ולא נחלקו תייומתי פנותיה כאשר יקרה בחכמה האנושית (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, 9). —  ב) נפרַץ, היה פָּרוּץ בעריות וכדו': שלא יפרצו בנות ישראל בזמה (ירוש' כתוב' א א). בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמותן וכו' ולא נפרצו בעריות וכו' מימות אברהם לא נפרץ אחד בזנות כיון שבאו לשטים ושתו מימיו נפרצו בזנות (מד"ר במד' כ). — וְנִפְרְצָה הערוה: בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה (ר' פנחס, שם בראש' צז). — ובסהמ"א: שכל זמן שישראל מתגדרים בדברים האלה שמחה גדולה לפני המקום בכך ובעת שהן נפרצין כביכול מכחישין את מעלן (והזהיר, במד', קלח). 

— ג) °כמו קל במשמ' ג), התפשט, נפרץ9: וכל כלב לשונו עלי יחרץ ולכן אין חזון שירי נפרץ (עמנו', מחב' א, 3). וע"ד המאמר הזה הנפרץ מאד בספרותנו עי' מה שאסף רמש"ש וכו' (דוד קופמן, הערה במנחת קנאות לר"י מפיסא, 62). 

— פִע', * פֵּרֵץ, פירץ — כמו קל: אשריך בן דמה שיצאת בשלום ולא פירצת10 גדירן של חכמים שכל הפורץ גדירן של חכמים לסוף פורענות בא עליו (תוספת' חול' ב כג). 

— הִפע', *הִפְרִיץ, — א) כמו קל במשמ' ג), התרבה וגדל: מי מחכה ליעקב שעקב במקלו שיפריץ ויעשיר (מד"ר בראש' פח). — ואמר הפיטן: מחלציהם אדמה הישריצה נטיעתם בארץ הפריצה (ינאי, אות, קרוב' לס' בראשית, זולאי, ז). — ב) °הִפְרִיץ אדם או צמח, עשה שיפרץ, יפרה וירבה: כל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ שנאמר כן ירבה וכן יפרץ (רש"י, שמות א יב). והכי קאמר קרא ענבים יהיו לך המפריצים וקביך ביין (הוא, יומא עו: ד"ה דבר). — ואמר הפיטן: שיתנו ברכה בדיצך רב דגן ותירוש בהפריצך (ר"א קליר, טל תן, תפלת טל). חכמו קלי מרץ וכו' גן נעול השרץ שתוק אסוף הפרץ ומת ספק ארץ (שלמה הבבלי, אין צור חלף, זולת שבת א חנכה). קדוש מארצו קצע קרוצו קוממיות הפריצו קשטו ממערצו (הוא, אל נשא, יוצ' שבת בראש'). — ובמשמ' הֵפיץ: כתב מדברו אשר דבר לעמו לחלקו אשר נפל לו בנעימים זה דברים אחרים בלשון קדש והפריצם ברבים (בחינת ספרים ומלחמת סופרים, ציון תר"ח, 60). 

— הָפע', °הֻפְרַץ11. — כמו נִפע': והפרצה הראשונה הדעת אשר הופרצה בישראל אז היא פרצת אנטיוכס הרשע (יוסיפון פרק סה). — ואמר הפיטן: הופרצתי פרצה על פרצה (רסע"ג, קרוב' לי"ז בתמוז, סדור רסע"ג, תיט). הפרצה סכת גן נחמד מקדם כי בתוכו נרגן רב לקול אל רדם (ר"י הלוי, יהמו שושנים, דיואן ג, 17).