* 1, ש"נ, מ"ר פַּרְפְּרָאוֹת, פרפרות, פרפריות2, — מאכל טעים שנאכל עם הפת בסעודה ואף בלעדיה לפני עקר הסעודה או אחריה3, Zukost (zum Brot), Vorspeise, Nachtisch; ce qu'on mange avec le pain, hors-d'oeuvre, dessert; dish served with bread, appetizer, dessert: ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת, על הפרפרת לא פטר את הפת (ברכ' ו ה). מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו4  מפיו אבל לא מן הכתב, ומפיס (שבת כג ב). הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת5 הפת (פסח' י ג). הביאו להם פרפראות כל אחד ואחד מברך לעצמו (תוספת' ברכ' ד ח). אם בירך על הפרפרת תחלה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדרה (ירוש' שם ו ה). הביאו להן לידים אף על פי שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו, הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן, ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות (שם שם ו ו). בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך (ר' אליעזר, סוכ' כז.). אל תגזול דל כי דל הוא, זה התורמוס שנכנס עם הפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר הברכה תחילה ואניח את התורמוס (בשם ר' לוי, תנחו' במד' כב). — ובהשאלה: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגמטריאות פרפראות6 לחכמה (ר' אלעזר בן חסמא, אבו' ג יח). — ובסהמ"א: ופירושו כיון שיראה אדם קורא כמה אורחים צריך להביא כמה פרפריות אצלו וכו' (ר"ח, שבת קמט.). כי הלחם הוא המזון הטבעי לאדם ושאר המאכלים הם הפרפראות (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קסז., שפטים). והמבזה את המועדות, פי' שאינו מזמן להם סעודות ואינו מוציא הוצאות לכבודן ואינו קונה פרפראות ומלבושים לאשתו ולבניו כפי השגת ידו (ר"י עקנין, ס' מוסר ג טו). וגם אביא מאשר שמעתי מנוטריקון וגימטריאות אשר הם לחכמת פרפראות (אבודרהם, הקד'). וקובעין עצמן לאכול פירות ופרפראות ולשתות יין (שם, קטז.). למוד הדת המחיה הנצחית והמוסר פרפרת ובלעדי זה סכלות (ר' ידעיה בדרשי, פרדס ג, אוצה"ס ג). כמו הפרפראות שרגילין לאכול בסוף הסעודה לקנוח דרך תענוג (רעב"ט, אבו' ג יח). — °ובמליצה במשמ' דרוש וחדוש בתורה, חדוד: הדרשנים אמרו על דרך פרפרת (כ"י, רשי', כ"י קמברידש, דף 74). ואפשר לומר בזה פרפרת כי נודע כי ידו"ד כולל עשר ושם אלה"י עולה עשר במספר קטן (ר' אליהו די וידאש, ראשית חכמה, הקדושה א). רבינו יעקב בעל הטורים כתבתי אני הדל בשה"ג ח"ב אות כ"ט דיש לו חיבור על התורה והפרפראות שנדפסו הם בחיבור הנזכר בתחילת כל פרשה (חיד"א, ככר לאדן, כד.). אמנם שלא להשיבו ריקם אכתוב פרפרת אחת וכו' (חתם סופר, או"ח קנב). — ואמר הפיטן: שרויה (התורה) על הראש כציץ ונזר, תרונה פרהסיא כגבירה בת מלך, תפוץ פרפרָיותיה כמעין המתגבר (תאיר נוגה, פיוט לשמיני עצרת, מחז' איטל' ב, קפה:).