1, פ"י, יִפְרֹץ, פְּרֹץ — פָּרַץ דְּבַר דת ודין, נתן פְּקֻדָּה, dekretieren, erlassen; décreter, emettre; to decree, issue: ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יי' וְכִפְרֹץ2 הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו (דהי"ב לא ד-ה). — וּפָרַץ המלך את פלוני, פָּקַד וּמִנָּה אותו: ויעמד לראש רחבעם את אביה בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו ויבן וַיִפְרֹץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים (שם יא כב-כג). 

— נִפע', נִפְרְצָה, נִפְרָץ, — נִפְרַץ הדבר או החזון, נתנו בפקדה מאת האל: ודבר יי' היה יקר בימים ההם אין חזון נִפְרָץ (ש"א ג א). ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יי אלהינו נִפְרְצָה3 נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו (דהי"א יג ב).