ש"ז, פָּרֶץ, מ"ר פְּרָצִים, כנ' פִּרְצֵיהֶן, —  מקום שנפרץ ונשבר, שֶׁבֶר ובקוע, הֶרֶס, Durchbruch, Riss; brèche, rupture; breach, crack, — פֶּרֶץ בחומה: לכן יהיה לכם העון הזה כְּפֶרֶץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאם לפתע יבא שברה (ישע' ל יג). וּפְרָצִים1 תצאנה אשה נגדה (עמו' ד ג). כי בניתי את החומה ולא נותר בה פָּרֶץ (נחמ' ו א).—  פֶּרֶץ ברחם:  ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פָּרֶץ (בראש' לח כט). — פֶּרֶץ מים, זרם מים הפורצים והורסים:  פרץ יי' את איבי לפני כְּפֶרֶץ מים (ש"ב ה כ). כְּפֶרֶץ רחב2 יאתיו (איוב ל יד). — פֶּרֶץ על פני פָרֶץ, פֶּרֶץ אחרי פָרֶץ, פֶּרֶץ גדול: יפרצני פֶרֶץ  על פני פָרֶץ ירץ עלי כגבור (שם יו יד). — סָגַר פֶּרֶץ, גָּדַר פֶּרֶץ, בנה וסתם אותו: שלמה בנה את המלוא סגר את פֶּרֶץ עיר דוד אביו (מ"א יא כז). ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקימם וקרא לך גדר פֶּרֶץ משובב נתיבות לשבת (ישע' נח יב). ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פִּרְצֵיהֶן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם (עמו' ט יא). — עָמַד בַּפֶּרֶץ, הגן והציל, כגבור העומד בפרץ החומה להגן על העיר:  ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד בַּפֶּרֶץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה (יחזק' כב ל). ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בַּפֶּרֶץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהל' קו כג). —  ואמר בן סירא: וגם פינחס בן אלעזר בגבורה נהדר שלישי בקנא אלוה כל ויעמד בפרץ עמו (ב"ס גני' מה כג). — ובסהמ"א: והם אנשים חכמים וקדושים בעלי מצוות עומדים בפרץ לכל אחיהם הקרובים והרחוקים (מסעות רבי בנימין, גרינהוט, 4). — ואמר המשורר: ונפשו גדרה פרצי שחקים ותפרץ ממקום עיש גדריו (רשב"ג, כשרש עץ, ברודי, מבחר, צו). — ובהשאלה, פֶּרֶץ בעם, באדם, צרה פתאמית, איד, מכה גדולה: כי עשה יי' פֶּרֶץ בשבטי ישראל (שפט' כא יה). ויחר לדוד על אשר פרץ יי' פֶּרֶץ בעזה (ש"ב ו ח).  אין פֶּרֶץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו (תהל' קמד יד). — ובסהמ"א:  חשבתי כל פרץ מני שים אדם עלי ארץ וכמוני בכל כֹּאבים לא מצאתי (מנחם בן סרוק, לחסדאי בן שפורט, שעה"ש 2). —  ואמר הפיטן: לכל תכלה יש קץ ואין קץ לפרצי, כלו שנותי ואין מתום למחצי (רשב"ג, שביה עניה, גאלה שבת א אחה"פ). ראה לחצי רפא מחצי גדור פרצי ומים ציא לאור תוציא (ראב"ע, אני תמה, איגר 63). —  ואמר המשורר: בזה אביט תמונתך בכל עת וזה יקד עלי שברי ופרצי (ר"ש הנגיד, אהוב נפשי ומאויי, ברודי, 49). —  וּפְרָצִים בתחתית הושט: מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה כיצד בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס (רמב"ם, שחיטה א ה). ודע כי מקום השחיטה למטה בוושט עד מקום שמשעיר ומתחיל להיות פרצים פרצים בכרס (הקנה, ה' דברים הפוסלים בשחיטה, קטו:).