1, ממנו מִפְרָץ, פָּרִיץ, פְּרִיץ, °פְּרִיצָה, °פְּרִיצוּת, א. פָּרַץ,פֶּרֶץ, פֹּרֵץ, פִּרְצָה, °פִּרְצוֹן.
1 [שרש זה נמצא אף בארמ' של יהודים (כנראה מן העבר'), ובאשור' פַּרָצֻ במשמ' קרובה (וגם במשמע' שִׁקֵּר, הכזיב), ובערב' מקבילים לו גם פרצ فرص, חתך ובקע, וגם פרצ' فرض, חתך חֶתֶךְ בדבר, פרצ'ה فرضة, פרצה בחומה וכדו'; ובמבטא זה קרוב השרש הערבי אל פרד (וכן רקד, רקצ رقص בערב'). וכנראה יצאה אף המשמ' של פָּרַץ לרֹב, התפשט. אשר בַּרת (.Etym. Stud, עמ' 7) מפריד אותה כשרש בפני עצמו, מן ההוראה הראשונה פָּרַץ גדר וחומה, עבר על גדותיו. ובמובן זה יש לראות אף בשרש ברץ (עי' שם), שממנו מבֹרָץ במשמ' פורץ לרב, גדוש, אך מבטא אחר של פרץ, והשוה גם באשור' בִּרְצֻ, פרצה בשמן, בועת אויר בשמן הצף בגביע, בכללים לנִחוש בשמן. מצד אחד אפשר אולי לראות קרבה ידועה בין פרץ ובין שרשים אחרים כגון א. פרס, פרק, ואולי אף פוץ (נפרץ-נפוץ), פצץ.]