*, קל לא נמצא1.
— פִע', * פֵּרֵר,— שבר לפרורים2: רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים (פסח' ב א). לא אמר (ר' מאיר שמתר להאכיל חמץ לבהמה) אלא מפרר מכיון שפיררו בטל (ר' יוסה, ירוש' שם שם). עכבר נכנס וככר בפיו אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר וכו', תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין א"צ בדיקה מפני שדרכו של תינוק לפרר (רבה, בבלי שם י:). היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח, היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים (שם כח.).— ואמר הפיטן: שבר עצמותי זורר ומפרר סלה כל אבירי הטבור והשרר (מי יתן, קינ' ת"ב).
— פֻע', * פֹּרַר, בינ' מְפֹרַר, שפֵּרְרוּ אותו: ואם אינם לא מבושלים ולא מחוברין אלא שהם מפוררי' דק דק אע"פ שאין בהם כזית ולא תואר לחם מברך המוציא (אבודרהם, סדר ברכת המוציא ופירושה, קח.).
— הִתפ',°הִתְפָּרֵר,— נשבר לפרורים: מפני שמתפרר בתוך הפה ואינו נקשר לפיכך אינו מקנח (רש"י, חול' קה., ד"ה בדשערי לא).
1 [עי' גם ערך א. פּוּר, הִפע' הֵפִיר וגם הֵפֵרוּכאלו מןב. פרר, וכן באשור' פרר במשמ' זו.]
2 [בתוספת' שביעי ו כט: מפררין רימונין לעשותן פרר (כך בהוצ' צוק"מ) וצ"ל מפרדין, פרד, עי' הערות לערכים א. פָּרַד, פִע', א. פָּרַךְ, פִע'.]