קל לא נמצא במקרא.

— פִּע', יְפַשְׁחֵנִי, — פִּשַּׁח, נתק וכרת1, פִּשַּׁח את פלוני, נתק אותו מאדם: דרכי סורר וַיְפַשְּׁחֵנִי שמני שומם (איכה ג יא). — ° ובמשמ' קרע וטרף, ואמר הפיטן:  ומחבת נחשת באור רתח ויפשח הראשון נתח נתח ועור ראשו חשף בתותח (יוסף בן שלמה, אודך כי, יוצר שבת א חנכה). סחרחר שלחני וגולה ממנוחי ובשבי פשחני ביד עבדי ואחי (זמירות אפצחה, אחרון פסח, קרובץ ארג'ול). — °כאב מְפַשֵּׁחַ, כאב קורע ומפרק בשרירים:  וסבת הכאב המפשח הוא חומר נכנס בין העצל וקרומו ומותח הקרום ומפרק חבור הקרום בעצל (קאנון א ב ב ב כ).

— קל, *פָּשַׁח, — פָּשַׁח את הענף, נתק ענף ממקום חבורו לַכֹּרֶת: מעשה בשנים שהיו רצים אחר הגייס, נתלה אחד מהם בזית ופשחו ורדף אחר הגייס וחזר, ואמר לו חבירו יישר כחך אריה (תופסת' יבמ' יד ט). עמנו היה בשיירא ונפל עלינו גייס וניתלה הוא בייחור של תאינה ופשחו2 והחזיר הגייס לאחוריו, אמרתי לו משבחנך אני ארי (שם שם י). — °וּפָשַׁח את האדם, כמו פִע', טרף ובקע אותו, ואמר הפיטן: פושחי המו כהמות זרם מיכל, צמתו בבור חיי ויתנוני למאכל (אני בבגדי, סליח' יז תמוז, ספרד'). —  ובינ' פָעוּ', °פָּשׁוּחַ, מי שֶׁפָּשְׁחוּ אותו, ואמר הפיטן: אולי ירחם שארית יוסף שפלים ונבזים פשוחי שסף3 שבויי חנם מכורי בלא כסף (מלאכי רחמים, סליחות לשני קמא).

— נִפע', *נִפְשַׁח, נִפְשַׁח האילן, נִתַּק ונתלש: אילן שנפשח4 קושרין אותו בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף (שביע' ד ו). אילן שנפשח5 ובו פירות הרי הן כתלושין, יבשו הרי הן כמחוברין (חול' קכז:) — והענף: יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה, ר' יהודה מטהר וחכמים אומרים אם יכול לחיות (עוקצ' ג ח). מעשה בשיחין בקלח אחד של חרדל שהיו בו שלשה קבין ונפשח אחד מהן וסיככו בו בו סוכת היוצרין וכו' (ירוש' פאה ז ד). —  ואמר הפיטן: פנה אל כנתנו אשר הנה נפשחת (ר' שמואל יזכה, מאורה חיי שרה, שריד' מהגני', מ"צ וייס, 61).

— הָפע', °הָפְשַׁח, — פָּשְׁחוּ אותו, נִפְשַׁח: כיון שמצוותן (של הדסים) שלא יהיו קטומין בסופן ומופשחין אלא גזוזין מן הקרקע אין אנו מוצאין בהן כשיעור שלשה טפחים עבות אלא בקושי (שבלי הלקט סי' שנה). —  ואמר הפיטן: שופטינו מחוקקינו אובדות צאן תדרוש, מוניהם הדימום וישקום מי ראש, על גבם האריכו מענית כפרה לחרוש, יחוריך6 הופשחו וצורר רענן כברוש (אליה בן שמעיה, אלהי בושתי, סליח' ב עשי"ת).

— הִתפ', °הִתְפַּשַּׁח, — נכרת, נבקע, נִתַּק: אם יקרה לעצלים שיתפשחו יקרה בחלקיהם מפרוק החבור (קאנון ד ד ב ב ).