°, ש"ז,— שה"פ מן פָּשַׁר, א) חמום המים עד כדי היותם פושרים: המבשל בחמי טבריא חייב דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוה, פרוש לאחר שגזרו על הזיעה על ידי חמין שהוחמו אפילו פישור פן יבשל (ספר התרומה, שבת רלב). — ב) כמו פְּשָׁרָה, הסכמה: לכן האותיות הכתובות בכלל הלשונות והאומות אינם אלא חוקות מושמות בפישור בין העם להיות ראיה על האומר, כלומר על הדיבור (רבינו נסים, פרוש יצירה, קונטרוס המסורת, דוקס). שהוא מושם בהסכמה ובפישור (שם). כן דין המפורסמות שהם בבחינת טוב ורע על צד ההסכמה והפשור (ר"א הקראי, עץ החיים פ). — ג) כמו פֵּשֶׁר, פתרון, פֵּרוּשׁ: ואשרי אנשיו יושבי לשמוע מתק דרשיו ופירוקיו ופישוריו ופירושיו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 23).