°, ש"ז, —  שה"פ מן פָּשַׁח, הפעֻלה שנעשתה לַפָּשׁוּחַ, למי שנפשח, ואמר הפיטן: ישתו בכוסי השמחים בפשוחי אשר אמרו לנפשי באכזריות שחי, והקם אמרתך להחיות רוחי (אחזתי בסאת, יוה"כ, סדור תימני בנקוד עליון). —  וכְאֵב מפשח, בוקע: ונדבר עתה ברפוי הפשוח ונאמר כי לפי שהיה הפשוח פרוק חבור עמוק אחורי העור וכו' (קאנון א ד כח).