פָּשַׁט, פיו"ע, פָּּשַׁטְתִּי, פָּשַׁטְתָּ, פָּשְׁטוּ, פּשְׁטִים, פְּשֹׁטָה, יִפְשַׁׁט, יִפְשְׁטוּ, יִפְשֹׁטוּ, — א) פָּשַׁט את הבגד1, ablegen;  ôter; to take of : וּפָשַׁט את בגדיו ולבש בגדים אחרים (ויקר' ו ד). ובא אהרן אל אהל מועד וּפָשַׁט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש (שם יו כג). וַּיִּפְשַׁט גם הוא את בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה (ש"א יט כד). וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יִפְשֹׁטוּ חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך (יחזק' כו יו). ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יִפְשְׁטוּ את בגדיהם אשר המה משרתם בם והניחו אותם בלשכות הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם (שם מד יט). ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פֹּשְטִים בגדינו (נחמ' ד יז) . — ואת הכתֹּנת: פָּשַׁטְתִּי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם (שה"ש ה ג).  — ובלא שם הבגד כפ"ע: פְּשֹׁטָה וערה וחגורה על חלצים (ישע' לב יא). — ובתו"מ: פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב ולבש וכו' (יומא ג ד). מה לבישה לובש ואח"כ מקדש, אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש (בבלי שם לא.). היתה פושטתו (את החלוק) ומתכסה בו בלילה כל מקום שנמצא בו כתם טמאה מפני שהוא חוזר (נדה ח א). מאימתי טהרתו (של התנור) אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו, ובתו אומרת משיפשט  את חלוקו (תוספת' כלים ב"ק ד יז). המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק (רב יהודה בשם רב, ברכ' יט :). ולמה היו מתי יחזקאל דומים, לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון (ר' יונתן מד"ר בראש' יד). — ואמר המשורר: פשטה ששוניה בלוים אחריו אך לבשה יגון כסות עינים (שלמה אבן מעלם, עב תערף, שעה"ש 130). — ובינ' פָעו', *פָּשׁוּט, מי שפשט את בגדו: (קדש ידיו ורגליו) אחת פשוט ואחת לבוש, שתיהן לבא (שמואל, ירוש' יומא כ ו). *וּפָּשַׁט את הבהמה והחיה מעורה, הפשיט מעליה את העור2: מה צבי זה כשפושטין אותו מעורו ואח"כ מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל (מדה"ג דבר' ב ז, הסגלה). — °פָּשַׁט את העור, כמו הפשיט את העור, ואמר הפיטן: ותפשוט עורו ובשרו עשתה כבשר זבחים לנתחיה לשנים עשר נתחים (ר"י נג'ארה, עולת חדש כה). קומה פשוט עורי כמו עור תחש (הוא, נפשי לך תערג, שם מו).  — ונוהג בדבור הבטוּי פָּשַׁט עור במשמ' לקח מחיר יקר, לקח כל הונו של אדם, נצל אוֹתו. — °וּפָשַׁט צורה ולבש צורה, שנה את צורתו לאחרת: והשנוי ימצא לעצם מצד עצמו והוא שיפשט צורה וילבש צורה עד שישתנה עצמו (רוח חן י) . וכן ימצא  מקצת היסוד הגשמי פושט למקצת הצורות ולובש למקצתם (מקור חיים לרשב"ג, ה לב). פָּשַׁט הגדוד, הצבא, במקום פלוני, על מקום פלוני או אל מקום פלוני3, פשט ידו עליהם, שלח ידו בהם, התנפל עליהם, überfallen; assaillir; envahur; to attack, invade : והיה בבקר כזרח השמש תשכים וּפָשַׁטְתָּ על4 העיר (שפט' ט לג). ויעל דוד ואנשיו וַיִּפְשְׁטוּ אל הגשורי והגרזי והעמלקי (ש"א כז ח) . ויאמר אכיש אל פְּשַׁטְתֶּם היום ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקני (שם שם י). ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פָשְׁטוּ אל נגב ואל צקלג ויכו את צקלג וישרפו אותה באש (שם ל א). אנחנו פָּשַׁטְנוּ נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלב ואת צקלג שרפנו  באש (שם שם יד) . וגנב יבוא  פָּשַׁט גדוד בחוץ (הוש' ז א) . כשדים שמו שלשה ראשים וַיִּפְשְׁטוּ על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב (איוב א יז). ופלשתים באו וַיִּפְשְׁטוּ בעמק רפאים (דהי"א יד ו). ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה וַיִּפְשְׁטוּ בערי יהודה משמרון ועד בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים ויבזו בזה רבה (דהי"ב כה יג). — והארבה: הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פָּשַׁט5 ויעף (נחו' ג יו). — ובתו"מ: ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה המלכות על ישראל (ר' ישמעאל בר' יוסי בשם אביו, שבת טו),— ובסהמ"א: ולוקח (המלך) השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם (רמב"ם, מלכים ד ו) .לסטים אתם שבהיותכם עבדים בארץ מצרים קמתם וכו' וברחתם וכו' ופשטתם בארץ וכבשתם ארצות העמים היושבים עליה (ר' אברבנאל, מפעל' אלהי' א ד). — ואמר המשורר: די לי בצבאות ומן אשר פשטו בזו כבודי ודין עול כי שפטו (ראב"ע, מנדוד אמון, איגר 191). — *פָּשַׁט את היד, שלח את ידו, הושיט אותה פתוחה: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא, העני חייב ובעל הבית פטור, פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' בעל הבית חייב והעני  פטור (שבת א א). כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון (ר' שמעון, ב"מ י ו). המברך פושט ידו ראשון, רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו (תוספת' ברכ' ה ח). תינוק שנמצא עומד בצד כיפת של בצק בצד חבית של משקין וכו' אם יכול לפשוט ידיו וליגע טמא ואם לאו טהור (ר' יוסי, שם טהר' ג יב). אינה טמא אלא אותה מטה  ועד מקום שהוא (עם הארץ) יכול לפשוט את ידו וליגע מאותה מטה (שם שם ח ג). יש בן אדם שהוא פושט את ידו וחוזר וקופצה (ספרי דבר' קטז). איזו היא שכחה בערים כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטלה, ברגליות משיעבור הימנה (שם שם רפה). כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה (ר' חייא, ירוש' פאה ה ב). הצנועי' היו מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן (שם יומא ו ג). כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו (שם מגי' א ו) . שבתי הית' והלכתי אחר ר' טרפון לביתו, אמר לי, יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל וכו' (ר' יודה, שם סוטה ב א). ואי זהו לאחר זמן כדי שתפשוט את ידה ותיטול את העד מתחת הכר (ר' יוסי, שם נדה ב ג). אמר לו (ר' אליעזר) יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך, פשט ידו וקבל עיניו (מגי' ג:). היתה ידו כפופה ופשטתה, דבר שהמיתה עושה, פשוטה וכפפה דבר שאין המיתה עושה (רב ענן, חול' לח.). מי גרם להם שיהיו עניים, על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים (מד"ר ויקר' לד). משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים וגח השרץ לתוך התמחוי ופשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם, שאלו משך המלך את ידו משכו הכל את ידיהם (ר' ברכיה, שם במד' יג). ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו (שם שם יח). בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין (ר' שמעון בן אלעזר, שם קהל' א, הבל הבלים). —  ובסהמ"א: ואם אין לו יין פושט את ידו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש (פדר"א כ). כי ימינך פשוטה לקבל שבים (סליח', לך ה' הצדקה). — ואמר הפיטן: פשטתי את ידי הרפה ופשט לי ידו החזקה (ינאי, מה יפו, קרוב' לפסח, זולאי, רעז) . — ואמר המשורר: יפתח אל ידי חברה ויקפץ ידי פרוד אשר כיום פשטן (יצחק בן ראב"ע, פניני שיר, שעה"ש 162). — ונהוג בדבור הבטוי פָּשַׁט יד, במשמ' בקש נדבות, פּוֹשֵׁט יד קבצן. — *וּפָשֹׁט ידו לפלוני, שלח ידו לעשות לו רעה: ארבעה נקראים רשעים, הפושט ידו לחבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע (מד"ר במד' יח) . — *וּפָשַׁט בו יד באותה משמ' וכל מי שחטא והחטיא את הרבים וכו' ושנתנו חיתיתם בארץ החיים ושפשטו ידיהם בזבול, גיהנם נינעלה בפניהם ונידונין בה לדורי דורות (תוספת' סנה' יג ה) . מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר הוא נתלה (ספרי דבר' רכא). והיו עוברין ושבין אומרי' מה חטאו וכו' והיו אומרי' להן על שפשטו ידיהן בנירים ארורים6 (ר' הושעיה, ירוש' סנהד' ו ט). כל מי שפשטו ידיהם הרבים במקור נדפס 'ברבים', בו יד, אף על פי שחזרו וקרבו אותו סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם (שם שם י א). עתיד הוא לפשוט ידו בבית המקדש (מד"ר בראש' סז). הן גרמו לי לפשט ידי בעולמי (ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון שם שה"ש, הסבי עיניך). לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב (שם אסתר, אם על המלך טוב). מי שעונותיו גורמים וחכמים פושטין לו יד אף על פי שהוא חוזר בו רישמו ניכר (שם קהל', דברי חכמים). קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו כאדם זה אלא מתרה אותו ומלקה ביתו (תנחו' בובר, תזריע יד). —  *ופָשַׁט ידו בגדוד, שלח ידו במעשה של גדוד שודדים, התנפל על ערים וארצות7:  אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי וכו' אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד סנה' טז.. —  *ופָשַׁט ידו בגזל, ופָשַׁט בנאוף וכדו':  מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל רב, שם צט:. אמר להם הקב"ה, על שאר עבירות הייתי מאריך אפי עמכם, כיון שפשטתם בניאוף קומו ולכו מד"ר במד' ט. ד' ידות כתיב כאן כנגד ד' חרמים שבנו של זרח עתיד לפשוט ידו בהם ר' יודן, בראש' רבתי, אלבק, 182. — *ואת הכף שמעל לערוה: ואלו הן סימני של בוגרת וכו' משתפשט את הכף  (תוספת' נדה ו ד). צמיל מלמעלה, פשטה את הכף מלמטה (שם שם). — *וּפָשַׁט את הצואר, הפה, וכדו': משאוי שנתן על פתח החנות חציו בפנים וחציו בחוץ, פשטה פרה פיה לתוכו ואכלה הרי זו פטורה (תוספת' ב"ק א ז) . כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו (ירוש' עירוב' ב ב). מה יונה זו  פושטת צווארה לשחיטה כך ישראל וכו' (מד"ר שה"ש, הנך יפה). שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היה צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם וכיון שחרב בית המקדש כביכול נכפף צוארן של ישראל (שם שם, כמגדל דוד). לא עכבתי על דבריך  ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין (שם, איכה, פתיח'). מה בהמה זו פושטה צוארה לשחיטה כך הצדיקים (שם קהל', אמרתי אני). — *ואת הָרֶגֶל: טמא שפשט את רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספקו טמא (טהר' ד ט), נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן (מד"ר דבר' א). — *ובהשאלה, חדל לשלם את חובותיו8: הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה (כתוב' ג ה). — °ופשט את הרגל לברח: ומרוב פחד אדני הארץ פשטו הרגל וכו' קצתם ברחו מעבר הים וכו' (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 74). — *וּפָשַׁט את עצמו: מלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה התחיל פושט עצמו ומותח  איבריו (ר' יהודה בר' סימון, מד"ר שה"ש הנך יפה דודי). — *ואת הצנורה וכדו': צינורה שפשטה טהורה כפפה חזרה לטומאתה (כלים יג ה). — ואמר הפיטן: הנס התשיעי, פשט והאריך הברזל בדבוקי כברזל בברזל  (ינאי, לשכך חמתך, קרוב' לפ' פנחס, זולאי, רכד). — *ובהשאלה, פָּשַׁט עקמומית שבלב, יִשֵּׁר את הלב: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב (ריב"ל, ברכ' נט.). וּפָשַׁט את לבו בתשובה: כדי שיפשטו לבם בתשובה פיו (של השופר) מצופה זהב (ר' יונה, ירוש' ר"ה ג ג). — °וּפָשְׁטָה השמש את אורה: והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ב). — *פָּשַׁט את הספר, פָּרַשׂ ופתח אותו: ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני ואם כבה כבה, אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה (רב ירוש' שבת טז) . ר' ור' חייא רבא ור' ישמעאל בי ר' יוסה היו יושבין ופושטין9 במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה (שם שם). — ג)  *פָּשַׁט, פֵּרַשׁ ובאר דברי תורה: חזרו ופשטו לו כל אותה הרוח (ירוש' מעשר' א ב). ר' ינאי היה יושב ופושט בפתח עירו, ראה נחש מרתיח ובא לעיר וכו' (מד"ר במד' יח). לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים (תנחו' יתרו טו). היה לומד (משה) אותה (את התורה) ביום ופושט אותה בלילה בינו לבין עצמו (תנחו' בובר, כי תשא יט). — ד)  *פָּשַׁט דברים, אמרם פעם אחת, אמרם בפשטות: מקום שנהגו לכפול (פסוקי ההלל) יכפול, לפשוט  יפשוט, לברך אחריו יברך אחריו, הכל כמנהג המדינה (סוכה ג יא). ר' אלעזר בן פרטא היה פושט בה דברים, ר' היה כופל בה דברים (תוספת' פסח' י ט). — ה) *כמו נִפע', שֶׁפָּשְׁטוּ אותו, נפשט: חתך את ראשו (של נקנור) וקטע את ידיו ותחבן בעץ וכתב עליהן מלמטה, הפה שדבר באשמה, היד שפשטה10 בגאוה, ותליין בקונטוס כנגד ירושלים (ירוש' גני' תענ' ב, 180). — ו) *ובמשמע' נָפוֹץ, התפשט: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות ארם בכל העולם כולו תשעה חדשים (רב, יומא י.). — ובסהמ"א: והודיעני איך קמה תורתכם ואיך פשטה ונראתה (ר"י א"ת, כוזרי א פ). אם אירע דבר זה (ארבה או שדפון) לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו וכו' ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו (רמב"ם, שכירות ח ה). בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים וכו' אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין (הוא, ממרים ב ב). הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו הם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה (שם שם ב ו). גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל (שם שם ב ז). וסדר הכל בלשון עברית ובשפה ברורה וכו' וכל עניניו בנוים ומסודרים על יסוד מצוה ומצוה מתרי"ג מצות וכו' ופשט החבור הזה בקצוי הארץ וישמעו אליו בני ישראל (הקד' שער השמים לאבן לטיף, השחר ב, 96). — ז)  °וּפָשַׁט את החֹדש עשה אותו חסר ולא מעֻבר ומלא: והנה החדש אם עברוהו או פשטוהו מפני החשבון לא מפני הראייה קוראים אותו יום קביעה ולא יום קדוש (ר"א הקראי, גן עדן, קדוה"ח ט, י.). טעם הצורך הוא העיון בחכמת התכונה כפי שצריך לעבר או לפשט (שם שם, י:). השנה הלזו צריכה עבור מפני התקופה והאביב ופירות האילן ואף מפני הגדיים שעדיין לא נולדו והגוזלים שלא פרחו לא שהם העיקר לעבר או לפשט וכו' (שם, הבדל שנה משנה ב, טו:). ואשר נשענו על הקציר שיגיע להביא העומר לעבר או לפשט והניחו צורת האביב דבריהם בטלים (שם שם ו, יח:). — ואמר הפיטן: נמסר בידם למלאות ולכסר פעמים, לקבוע ולדחות ולפשוט ולעבר מטעמים (מנחם ברבי מכיר, אור זרוע, יוצר להפסקה ראשונה)

— פִע', פַּשַּׁט, — א) פִּשֵּט את החלל, הפשיט אותו, פָּשַׁט בגדיו מעליו: ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לְפַשֵּׁט את החללים וכו' ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו וכו' (ש"א לא ח-ט). הוא קם ויך בפלשתים וכו' והעם ישבו אחריו אך לְפַשֵּׁט (ש"ב כג י) . ב) *פִּשֵּׁט את ידו, כמו קל: אי זהו תגר שביעית זה שיושב ובטל כל שני שבוע, כיון שבא שביעית התחיל מפשט11  ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית (ירוש' סנה' ג ו)  .  ג)  *במשמ' יִשֵּׁר, פִּשֵּׁט את הקמטים: סדין המקומט מפשטין12 את קומטיו ורואין את נגעו (תוספת' נגע' א ה).

— הִפע', הִפְשִׁיט, הִפְשִׁיטוּ, מַפְשִׁיטִים, הַפְשֵׁט, תַּפְשִׁיט, יַפְשֵׁט, תַּפְשִׁיטוּן, יַפְשִׁטוּ, יַפְשִׁיטוּ, הַפְשִׁיט, הִפְשִׁיטוּךְ, אַפְשִׁיטֶנָּה, יַפְשִׁיטֻהוּ , — א) הִפְשִׁיט את פלוני את בגדיו, הסיר את הבגדים מעל גופו של פלוני,  entkleden; devétir; to undress : וַיַפְשִׁיטוּ את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו (בראש' לז כג. וְהַפְשֵׁט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו (במד' כ כו). ונתתי אתך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך וְהִפְשִׁיטוּ אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה (יחזק' יו לט). וְהִפְשִׁיטוּךְ את בגדיך ולקחו כלי תפארתך (שם כג כו). — וְהִפְשִׁיט את פלוני, בלי הזכרת הבגד: וימצאו את שאול ואת בניו נפלים בהר גלבע וַיַַפְשִׁיטֻהוּ וישאו את ראשו ואת כליו (דהי"א י ט). — הִפְשִׁיט אותו עָרׁם: פן אַפְשִׁיטֶנָּה ערמה והצגתיה כיום הולדה (הוש' ב ה). וְהִפְשִׁיט את הכלי, הבגד: וימצאו את שאול וכו' ויכרתו את ראשו וַיַפְשִׁטוּ את כליו  (ש"א לא ח-ט).— והפשיט בגדי פלוני: כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תַּפְשִׁיט (איוב כה ו). — ובהשאלה : כבודי מעלי הִפְשִׁיט ויסר עטרת ראשי (שם יט ט). — ובתו"מ: היה רחוק מבית  הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו (סנה' ו ג). מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוצאוני מבית הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב (רב יהודה בשם שמואל, כתוב' כו.).  — *וְהִפְשִׁיט את התבה, הִפְשִׁיט מעל התבה את מכסה: אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד צבור (ריב"ל, סוטה לט:)  — ב) הִפְשִׁיט את הבהמה, קרע את עורה מעליה, abhauten; ecorcher; to skin: וְהִפְשִׁיט את העלה ונתח אותה לנתחיה (ויקר' א ו) . רק הכהנים היו למעט ולא יכלו לְהַפְשִׁיט את כל העלות (דהי"ב כט לד). וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מַפְשִׁיטִים (שם לה יא).  — וְהִפְשׁיט את העור: ואשר אכלו שאר עמו ועורם מעליהם הִפְשִׁיטוּ ואת עצמתיהם פצחו (מיכה ג ג). — ובתו"מ: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו'. הצד צבי, השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבדו וכו', (שבת ז ב). כיצד תולין ומפשיטין, אונקליות של ברזל היו קבועין בכותלים ובעמודין שבהן תולין ומפשיטין, וכל מי שאין לו מקום  לתלות  ולהפשיט, מקלות דקים חלקים היו שם, ומניח על כתיפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט (פסח' ה ט). המפשיט בבהמה ובחיה בטהורה ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיפשיט את החזה (חול' ט ג). היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה (תמיד ד ב). מקום שנהגו להפשיט את הראש אינו רשאי להפשיט את הלחי (תוספת' חול' ט ז).  ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה (ר' ישמעאל, שבת קטז:).  משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס אצל אשה אלמנה, מה עשתה עמדה ושחטתו והפשיטתו ונתנתו בתוך המטה וכסת עליו סדין (ר' לוי, מד"ר בראש'  לא). נטל (אברהם) האיל והפשיטו ואמר כך תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך (שם במד' יז). כיון ששמעה הרשעה כך, אמרה להן הפשיטו לו צורת פניו ויפשיטו אותו (את ר' ישמעאל) ממקום זקנו עד שהגיעו למקום הנחת תפלין (מד"ר  שה"ש, גרינהוט, א ג, ד:). — ג) *הִפְשִׁיט החזיר את טלפיו, פשט אותם, שלחם: מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור כך מלכות הרשעה הזאת גוזלת וחומסת נראית כאלו מצעת את הבימה (מד"ר בראש' סה). ועי' פע'. — ד) ° הִפְשִׁיט, במשמ' הסיר במחשבתו מעל הדבר את  צורתו הגשמית, או את המקרים מן העצם, abstrahiern; abstraire; to abstract:יודיע חלקיהם ויפשיטם ויראה אותם על אמתתם (ר"י א"ת, או"ד י יב). כשהשכיל צורת זה האילן הרמון אליו והפשיט צורתו מחומר שלו וכו' אז הוא משכיל בפעל (ר"ש א"ת מו"נ א סח). כי השכל ינתק המורכבות ויודיע חלקיהם ויפשיטם ויראה אותם על אמתותם ובסבותם (ר"י חריזי, מו"נ א עב, ההקדמה העשירית). ולא יוכל המחשב בשום פנים להבדיל בהשגתו מן החמר ואלו הפשיט איזו צורה שתהיה בתכלית הפשיטות (שם שם). כי השגתו בכל איש מאישי האנשים משותף להם וכן בכל מין הוא קבוץ נפרדים אין דרך לדבר אחר שיקבצם והוא ג"כ יפשיטם מן החמרים הפשטה שאין כמוה (אמו"ר לראב"ד א ז, 37). כי הוא תלוי במחשבת השכל המפשיט הגשמים ומקריהם מנחת קנאות, קופמן, 24. ואחר שיפשיט בשכלו הצורות החמריות מנושאיהם עד שישובו הוא והם דבר אחד שם 37. וזה כי אנחנו קודם נפשיט הצורות מהחמרים אשר אינו דבר אלא להשיב אותם מושכלות בפועל אחר שהיו מושכלות בכוח (שם 57). — וְהִפְשִׁיט צורה ולבש או הלביש צורה אחרת: כל מתחדש היה אחר שלא היה ואפילו היה החמר שלו נמצא ואמנם הפשיט צורה ולבש צורה אחרת יהיה טבעו אחר התחדשו והשלמו ונוחו בלתי טבעו בעת התהוותו וכו' ( ר"ש א"ת, מו"נ ב יז). והמשכיל יפשיט הענינים ממעשה ההעברות הגסות וילבשם מעטה נעימות (ערוגת הבשם לרמב"ע, ציון ב, 137). וְהִפְשִׁיט דברי תורה מִפּשׁוּטֵיהֶם, הוציאם ממשמעותם הפשוטה: וקצת ממצות התורה כיוצא בזה ומפשיטין אותן מפשוטיהן ומלבישין אותם רמזי הזיוף (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס, כו).

— הִתפ', יִתְפַּשֵׁט, — א) הִתְפַּשֵּׁט את המעיל, פָּשַׁט אותו מעל עצמו: וַיִּתְפַּשֵּּׁט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו  לדוד (ש"א יח ד).— °ובהשאלה: ולא יזכור חכמה אם יהגה בה כל ימיו ולא יועילנו נסיון וכו' אך הוא קרוב להתפשט מן האנושית (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה). שהבוטח באלהים תביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו ושלא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם וכו' אבל יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם (שם, הבטחון, פתיח'). ומאשר עמד משה בהר מ' ימים ונתפשט גופו ממלבוש החמרי ונתלבש מענן כבוד השכינה וכו' (מנחת קנאות, קופמן, 259). —  ב)  *נִתְפַּשֵּׁט, נִתְמַתַח., נתפשטה הכף של ערות הזכר או הנקבה: עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכו' ר"ש אומר עד שתתפשט הכף (ירוש' יבמ' א ב). מאימתי הוא נעשה איש משיזיד, מאימתי הוא מזיד משתתפשט הכף (ר"ש בן לקיש, שם סנה' ח א). — נִתְפַּשֵּׁטוּּ הקמטים, נתישרו, נעשו חלקים: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר יופי למקומו (רב חסדא, ב"מ פז.). °והעלים: העלין שלהן בבקר מתפתחין ומתפשטין ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין (ר"ח, שבת לה:). — נִתְפַּשֵּׁט הַחִגֵּר, נעשתה רגלו פשוטה וישרה כאחד האדם: היכן מצינו שהיו חגרין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפשטו ושהיו חרשין עד הפרק  וכשהגיע הפרק נתפקחו וכו' (ר' עקיבא, תוספת' עדי' א יד). חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני (חגי' ב.). בחיגר שאינו יכול להתפשט וסומא שאינו יכול להתפתח (שם ו.). — ג)  *במשמ' התרחב, נפוץ: אין בן דוד בא עד שתתפשט13 המלכות על ישראל תשעה חדשים (רב, סנה' לח:). — ובסהמ"א: אלו החמשה הרגשות שרשם בתוך המוח וממנו יתפשטו כל אחד ואחד למקומו המיוחד לו (רוח חן ב). כי מפני זכותו וספירותו נכנס הרוח הנפשי בכל חלקיו ומתפשט בכל המוח (ר' גרשון אבי רלב"ג, שער השמים ט, כט). הפרק החמישי לבאר במה שחשבו להעזר בו הבאים אחריהם המאמינים בישו בחולקם על התורה ובהריסתה לפי דעתם הרעועה והפחותה והמגונה ואיך נתפשטה אמונתו בגויים (פרופיאט דוראן, כלימת הגוים, הצופה מארץ הגר ג, 103). אמר משה דרכי הכחוּת אני יודע אבל איני יודע האיך המחשבה מתפשטת בהם (מנחת קנאות, קופמן, 25). בין ההרים יתפשטו עמקים (קלמן שולמן, מוסדי ארץ, איטליה, ממלכת רומא). איטליה מתפשטת מפאת צפונית מערבית לפאת דרומית מזרחית (שם). — °ובמשמ' הִרְבָּה במעשה או בדבור: הנמשך אחר ההנאות הגופניות והמתפשט בהם יותר מן הראוי יהיה לו קשה להפרד מהם (פי' משלי לר' זרחיה מברצלונה ה, השחר ב, 171). כאשר ראה (ברק) שהיא (דבורה) נתפשטה בדברים אחרים שאינם מעצם השיר וכו' (ר"י אברבנאל, שופט' ד, עורי עורי).

— נִפע', *נִפְשַׁט, א) שהפשיטו בגדיו מעליו: מהם הרגו ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם ומהם אסורים בכבלי ברזל ומהם  נפשטים ערומים ומהם מתו בדרך (מד"ר איכה, פתיח'). — ב) נִפְשַׁט הקמט, כמו הִתפ', נתישר, נעשה חָלָק: והקמט שנפשט הרי הוא כעור הבשר לכל דבר (תוספת' נגע' ב יג). נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורות אין נזקק לו. סלקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית סתרים שנתגלה (שם שם ו ט). — והכיס הקשור בשנצות: כיס של שנצות שניטלו שנציו טמא, נפשט טהור, טלה עליו את המטלת מלמטן טמא  (כלים כו ב) — ג) °נִפְשׁט הבגד, הפשיטו אותו מעל הגוף: מה היה לבושו של אדם הראשון עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו, כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעלו וראה עצמו ערום (פדר"א י"ד). — ד)  °נִפְשְׁטָה הבהמה, הפשיטו מעליה את עורה: ויפיחו בבשר הבהמה הנפשטת ויבא רוק הגוי בין העור לבשר (סהל בן מצליח הכהן, לקו"ק נספח' 32). — ה)  °נִפְשַׁט הנחל, נתרחב: ממיו נאמנים כנחל על פני ארץ נפשט  (מכתב, שריד' מהגני' מ"צ וייס, 20).

— פֻע', בינ' *מְפֻשָּׁט, — מְיֻשָׁר ומתוח, הרגל מְפֻשָּׁטָה: אי זהו מושכב כדרכו, רגליו מפושטות וידיו על לבו וכו' (ירוש' נזיר ט ג).

— הָפע', *הָפְשַׁט, הופשט, — הָפְשַׁט העור, הפשיטו אותו: ניתז (דם חטאת) על העור, עד שלא הופשט אינו טעון כבוס, משהופשט טעון כבוס דברי רבי יהודה, ר' אליעזר אומר אף משהופשט אינו טעון כבוס אלא מקום הדם (זבח' יא ג). — °וְהָפְשְׁטָה תכונה או התכונות מדבר וכדו', הוסרה מעליו: שהגשׁם יתלבן פעם ואחר יפשיט לבנו וישחר או יקנה צבע אחר ופעמים יתחמם ופעמים הופשט ממנו החמימות והוא בכל זה נשאר על גשמיותו (אמו"ר לראב"ד א ז, 47). — °וְהָפְשְׁט האדם מדבר, נשלל ונלקח הדבר ממנו: נענש (אדה"ר) מיד כי הופשט מן ההשגה השכלית ונתלבש בתאוה הגופנית (ר' בחיי, בראש', והייתם כאלהים). — ואמר הפיטן: ואשת נעורים אוי כי חיש נמאסה וממחמד עין הופשטה הושמה וממעון מקדשה ומיפה נוף נטרדה (איך ידידות נפש, שחר' ת"ב, ספרד'). — °וְהָפְשַׁט מתאוה וקנאה, נקה מהן: שלא יעבור עליו בשילוח רק יתבונן בו במתון התבוננות מופשטות מתאוה וקנאה (ר' הלל מוירונה, תנח' הנפש, א:): — °מָפְשָׁט, מופשט, במשמ' ההפך מן מוּחָשׁ, שאינו נתפש בחושים אלא בשכל בלבד, abstrakt; abstrait; abstract : ותשוב גם במדרגה המלאכותית הנפרדת מן הגופות וכו' והם שכלים מופשטים מחמרים קדומים עם הסבה הראשונה ואינם יראים הכליון (ר"י א"ת, כוזרי א א). אך הכריע הקשותיו הנוטים אל הקדמות במחשבתו המופשטת (שם שם סה). וכשיצא מן הכח אל הפעל ישיג הצורות מופשטות מחומריהם (רוח חן ג). כשהשכיל צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו מחומר שלו וצייר הצורה המופשטת שזה הוא פעל השכל אז הוא משכיל בפעל והשכל אשר עלה בידו בפעל הוא צורת האילן המופשטת אשר בשכלו (ר"ש א"ת, מו"נ א סח). והגזורים הם השמות הנאמרים תחלה על עניינים מופשטים במחשבה מהחומר, כמו הלובן הנאמר על עניין מופשט במחשבה, ואחר כך ישנו אותם אל הלבן ויורה על מציאות ענין הלובן בחומר (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 25). והעיונית (חכמת החשבון העיונית) חוקרת המספרים על דרך כלל מצד שהם מופשטים במחשבה מהגופות ומכל נספר (שם 41). ידענו בשכל שאין דבר מאלה לצורה אנושית כל עוד שיקחה השכל מופשטת ערומה מכל זה (אמו"ר לראב"ד א ז, 35). ואלו המושכלות הם חזקות יותר מהראשונות להיותם מופשטות בעצמם (מנחת קנאות, קופמן, 64). הנה הפילוסוף ביאר במופת חותך המנע מציאות ההיולי מופשט ורק מצורה (ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' ב ד). ולכן באה בהם מלת הוית בלבד שענינו מיוחס אליו יתברך נגזר משם הויתו המופשטת ומציאות המוחלט (שם ח ה). ולא נתן מציאותם חוץ לנפש כפי מה שהושכלו מופשטים מן החומר במציאות ובגדר (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה יג, לו :). — °הָפְשַׁט במשמ' התבאר, התפרש: ויופשט לך14 מדברי ר' יוחנן שאמר השוחט את הבהמה וכו' (והזהיר, ויקרא סא:, תזריע).