°, פֶּשֶׁט1, ש"ז, מ"ר פְּשָׁׁטִים, פְּשָׁטוֹת, — א) המובן הפשוט בדברי התורה, בנגוד לדרש2: כל סאון סאן ברעש, יש פותרין אותו לשון סאה ומדה אך לפי פשט לשון המקרא לא יתכן לפרש מגזרתו וכו' (רש"י, ישע' ט ד). אפך כמגדל הלבנון, איני יכול  לפרשו לשון חוטם לא לעניין פשט ולא לעניין דוגמ' וכו' (רש"י, שה"ש ז ה).  ופשט המקרא כשם שרוח צפון תחולל גשם כל פנים נזעמים מפני לשון שקר (הוא, תענ' ז:, ד"ה רוח). ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום (רשב"ם, בראש' לז ב). ועונתה, לפי הפשט לשון מעון כי המ"ם של מעון כמו מ"ם של מקום ושל מלון שאינו עיקר (הוא, שמות כא י). פעם יפרשו הכתוב כמשפטו, על דרך פשטו, ופעם ידרשו בו דרש, למוד עמוק או מפרש (ראב"ע, הקדמה שניה לפרושו על התורה, כהנא ב, 80). כי יש מקומות שידרשו בו קדמונינו לזכר ולאסמכתא בעלמא, והם ידעו הפשט כי להם נתנה כל חכמה (שם שם, 82). ועוד כי על דרך הפשט לא נקראה האשה שאר (שם  שם, 83). כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמתת תורתנו וכו' והציקוהו פשטי התורה וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח'). וכל אחת מאלה הכתות הביאה ראי' לדברי' כפי מחשבתה וכפי מה שהבינה משטח פשטי המקרא והמשנה והתלמוד והאגדות (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש ב, ציון א, כ.). שזה התנאי הז' הוא שיהיה מבין מדעתו או מזולתו פשטי השמות ההם שהוא יודע כמו עיני יי' ויד יי' שר"ל עין ויד ממש לכן יתחדש לו מבוכה גדולה אם ימשך אחר הפשטים ההם או אם ימשך אחר השכל ויניח הפשטים ההם (פרוש אפודי למו"נ, פתיח'). ויחפאו בני ישראל על יי' בדברים לא שערום אבותיהם וכו' ודי להם להתחיל בפסוק א' או במאמ' חכמים ז"ל ולהביא פשטים בדברי מוסר ולהרכיב ביניהם דברי חז"ל וכו' (מכתב חיים בן מוסא, בית תלמוד ב, 118). אמנם פי' בן יעיש יותר נראה לי שלפי פשט הלשון הכל חוזר לאביב הצפוני (רש"ט שפרוט, עין כל, כ"י ביהמ"ד שכטר, 67:). וכמה נאה הלוך זה לפי הפשט הזה (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי יח, ד"ה טוב רש). הנה פשטו של מקרא אפשר  לפרש על האשה הטבעית (ר"מ אלשיך, משלי ה יח, דרך ב). — ואמר המשורר: אשר נותן לב לפשטים, גם בכללים גם בפרטים, אז יתבונן למה נכתב וי"ו עם אלה המשפטים (ראב"ע, בתחלת פרוש שמות כא א). ועזרני להתחכם בדתך, ואדעם יהו על פי סדורים, כמו עד כה עזרתני בטובך, לפרש עוד פשט כל הספרים (ראב"ע, לדור דורים, כהנא א, 36). תמימה היא משיבה לנפשות, ברוב עדות משפטים וחקים, וחנן בה יחידים השרידים, פשטיה וסודות העמוקים (ר"ז אלצ'אהרי, אשר נטה, מטמוני מסתרים, 14, קבץ על יד ה). היה מבדיל בין גדול וגדל ושורה מה לבין קטון וקטן והמשכיל אשר גלה ופשט קשי סודן והקשיא את פשטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). זכור ענין נקודה שלמטה, עשה עצמך לבעלי סוד משרת, יחוון לך בפֶשֶט והלכות, עדי תשיג לדלתי ים סגורות (ר"ש שבזי, אהובי איך, שירי תימן, 97). סוד ומשרה מסר לו ופשט שמעו (הוא, שושבינים, שירי תימן, 205). כי במנחה ששלחתי יש פשט ויש סוד, את הפשט כבר תדעי אך סודי לא תמצאי עד הגיעך אל היסוד (יל"ג, לשרה שפירא, כל שיריו ה, 125). — ב) פֶּשֶׁט הנהר, דרכו הפשוטה והטבעית של הנהר3: אם אינן סוכרים את הנהר אלא דולין והולכים והנהר מושך כפשטו4 וכו' (רש"י, גיט' ס:, ד"ה במיזל). נהרא נהרא ופשטיא, אין פשטי הנהר דומין, זה חריף וזה עומד (רש"י, חול' נז.