*, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הִפע', *הִפְשִׁיל1, — א) הִפְשִׁיל חבלים, הִפְשִׁיל בחבלים, גִּדֵּל ופתל, שזר וטוה, corder;(Seile) drehen;to twist, make (ropes): בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין מפשילים בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות וכו' (רבי יהודה, מגי' ג ג). מפשילין (הזב והטהור) בחבלין וחכמים אומרים עד שיהיה זה מושך הילך וזה מושך הילך (זב' ג ב). ואין מפשילין לתוכן (לתוך ערי מקלט) חבלים ואין עושין בתוכן כלי זכוכית שלא להרגיל רגל גואל הדם לשם (תוספת' מכות ג ט). מהו מפקיעין, תירגם ר' חגיו קומי ר' יוסה מפשילים (ירוש' סוכה ה ג). מאי מסרגין ומאי ממתחין, כי אתא רב דימי אמר פליגי בה ר' חייא בר אבא ור' אסי וכו' איני והא תני רב תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחילה וכו' (מו"ק י.). ושוין שאין פורסין בתוכן (בתוך ערי המקלט) מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם (מכות י.). — ובסהמ"א: סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים (רש"י חול' נא:, ד"ה נברא). — ב) הִפְשִׁיל כלים קֻפה וכדו' במקל או בעץ לאחוריו, שם אותם תלויים לאחוריו, bachhängen lassen; laisser trainer (derrière soi); to (let) droop (behind): מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל לאחוריהן (כלאים ט ה). המוליך את התבן לא יפשיל2  את הקופה לאחוריו אבל מביאה הוא בידו (ביצה ד א). טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו (נדר' ז ג). המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו וכו' חייב שלא שמר כדרך השומרים (ב"מ ג י). הרמונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה, רבן שמעון בן גמליאל אומר בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו (כלים יז ד). נותנין בקפוף ובמחוק ומפשילין לאחוריו (תוספת' חול' ח ד). קח לך את יהושע בן נון, וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר (ספרא ויס, צו, מכילתא דמילואים פרשה א). מכלל שנאמר לא יעלה עליך יכול לא יפשיל את הקופה לאחריו ת"ל לא תלבש (שם, קדושים פרק ד). דייסקי שהיא מליאה ספרי' או שהיו בתוכה עצמו' המת הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב (ירוש' ברכ' ג ה). נעל שלא כראוי, קשר שלא כראוי, הפשילן לאחוריו, נתן בראש גבו ונגנבו חייב לשלם (שם ב"מ ג יא). כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו (פסח' סה:). עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו פסולין (רבי אלעזר, סוטה טו:). הנושא משאוי על כתפו והגיע זמן תפלה, פחות מארבעה קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל (ב"ה קה:). עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשיל3 כליו לאחוריו (ערכ' טז:). לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין והפשיל במקלו ושיברן (מד"ר בראש' יט). לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו וכו' (שם שם כב). — ובפרט, הִפְשִׁיל כליו מאחריו והלך, הִפְשִׁיל דברים לאחוריו ויצא וכדו': הגיעה חמה לרגליו של ר' אליעזר נטל סדין ופירס על גבי סוכה הפשיל ר' אליע' רגליו4 והלך לו (תוספת' סוכה א ט). ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל ב"ה אחד בדרום שלש שנים, ערב יה"כ אמר לו תן לי שכרי וכו' אמר לו אין לי וכו' הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש (שבת קכז:). — ובהשאלה: ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, ר' יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה (מד"ר בראש' כב). — והִפְשִׁיל רצועה תחת זנב הבהמה: יוצא חמור באוכף בזמן שקשור בו לחממו ובלבד שלא יקשור את המסרכו ויפשיל5 את הרצועה תחת זנבו (רשב"ג, תוספת' שבת ד ב). שאלמלא לא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון וא' משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבני טובות ומרגליות ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו (ר"ש בן מנסיא, סנה' נט:). — והִפְשִׁיל ידו לאחוריו: האומר אל תפשיל ידך לאחוריך שלא תאסר עלינו מלאכה הרי זה מדרכי האמרי (תוספת' שבת ו ט). — והִפְשִׁילוֹ לפניו: נתנו במקטירו והפשילו לפניו בפונדתו וכו' הרי זה נשבע ויוצא (שם ב"מ ח יג). — ובסהמ"א: סרוחי טבולים, קושרים כעין רדידים בראשם ומשלשלין ומפשילין ראש הרדיד לאחוריהם והוא הסרח (ר"א בלגנצי, יחזק' כג יה).6

— הָפע', *הֻפְשַׁל, בינ' מֻפְשָׁל, מופשל — שֶׁהִפְשִׁילוּ אותו: היתה קופתו מופשלת לו מאחוריו ברשות הרבים וכו' (תוספת' ב"ק א ז). לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו ולא במנעלו שברגלו ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו מופשלת לאחוריו (ברכ' סב:). — ובסהמ"א: ונמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה ומופשלת על כתפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב (ר"ח, שבת קמז.). בתי ידים מתמשכין ומופשלים לאחוריהם וזרועות יהודים מתגלין (מסעות בנימין השלישי, הפרדס ג, 61).

— קל, °פָּשַׁל, כמו הִפע', הִפְשִׁיל, ואמר הפיטן: עין בעלי תשובה יכבש ויעביר לפשול, פשעי זדונות עשה כחטא שגיאות לרשול (מנחם ברבי מכיר, אדעה, זולת שבת תשובה). — ועי' הִפע', הערות.

— נִפע', °נִפְשַׁל, — כמו הָפע', ואמר הפיטן: משפטיו היות כפולים תוך שלש אצבע, המשלשל יהי נפשל כדי אצבעות ארבע (שלמה, שש מאות, אהבה שלח).