*, פ"ע, — א) פָּקַע הפשתן, נבקע פקעות פקעות, פָּקְעָה הקורה וכדו', auseinanderbrechen, sich teilen; se rompre, se partager; to break asunder, divide, split: בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה, רבי שמעון אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ירוש' פסח' ז יב. ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקיש עליה אחת עד שהיא פוקעת ר' יוסי בן חנינא, מד"ר בראש' לב. הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת ר' יונתן, שם שם נה. ר' יהושע בן לוי וכו' ראה שם עמודים של שיש מכוסי' בטיפיטיאות בשרב שלא יפקעו ובצנה שלא יקרשו שם ויקר' כז. —  ובסהמ"א: כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה רש"י, ב"מ מ., ד"ה לפקע. —  וּפָקְעָה הגחלת, הקטֹּרת וכדו', נבקעה מן הגוש וקפצה הצדה1, abspreingen, sich ablösen; se detachr; to crack off, come off: וכולם שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח, אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם לחצות יחזיר ומועלין בהם זבח' ט ו. פקע מקרנה ומטלפה ומפרסה אין צריך להחזיר תוספת' פרה ג יב. ומה עולה פקעו איברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה אף תמורה כיוצא בה ספרי דבר' עח. פעמים שהיא (הגרוגרת) פוקעת תחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה  ר' שאול, ירוש' מעש' ג ה. קטרת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן מנח' כו:. —  ובאותה משמ' פקעו המנגנות, פקע תנין וכו': וכשמעלים את העד לפני שלמה היו מנגנות פוקעים גלגלות חוזרים אריות נוהמין נשרים פורחין טווסין רצים וכו' וכשהגלוהו וכו' ולא היה (נבוכדנאצר) יודע מנגנון פרש רגלו פקע תנין של כסף שהיה חוזר בתוך המנגנון והכה אותו על יריכו מדרש פנים אחרים על אסתר, נוסח ב, בובר, 29. —  ובסהמ"א: פוקעין שפקעו מעל האש רש"י, יומא מה:, ד"ה עיכולי. —  ב) ובהשאלה פָּקַע האִסור, הפגול, הקדֻשה2, נבקע והוסר מעל הדבר: שלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהן קדושת מעשר בשם ר' יוסי בן חנינא, ירוש' מע"ש ג ג. קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי רבא, נדר' כט.. הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן ר' יצחק בשם ר' יוחנן, זבח' מג:. קומץ פיגול שהעלו לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו עולא, מעילה ג:. ואם לוית ע"מ לפרוע שפיר, אלא אם הלוית ע"מ שלא לפרוע פקע (החוב) א"כ נמצא ממונו אבד כלה רב' ה. —  וּפָקְעוּ הקדושין מן האשה: קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה ופקעו ממנה קידושין חלץ לחבירתה ובא עליה למפריעה חלו עליה קידושין ירוש' יבמ' א א. תנאי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת שם נזיר ח א. שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תפקע ממנו נזירות בטומאה שם שם ט א. —  ובסהמ"א: המשכיר בית לחבירו וחזר והקדישו הרי זה קדש ופקעה  השכירות ואם דר בו השוכר מעל רמב"ם, ערכין וחרמין ו ל. ואין שמעון יכול למחול ללוי שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי טוחו"מ פו ה. מניתי שליח אחר בשביל שנתעצלת ופקע שליחותך ממך שו"ת בנימין זאב תלא. —  ג) ופ"י, פָּקְעוּ זאבים את הצאן, בקעו והפיצו אותן3: למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאבים בתוכם ופקעוה, אמ' המלך לרועה מנה את הצאן לידע כמה חסרו פסיק' ר"כ, שקלים, בובר יח.. —  וּפָקַע, פ"ע, נתפקעה כרסו: כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי א"ל אשתך אשתי ובניך בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע שבת ל:. —  ובינ' פָעוּ', נק' פְּקוּעָה, הבהמה הַפְּקוּעָה, שפקעו את בטנה והוציאו ממנה את הולד, בֶּן-פְּקוּעָה, ולד הבהמה שהוצא מבטן אמו הפקועה: עד כאן לא קאמר ר' מאיר בן פקועה טעון שחיטה ה"מ היכא דיצא לאויר העולם חול' עד.. בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה רב משרשיא, שם עה:. הכל מודים בקלוט בן פקועה שמותר אביי, שם שם. מהו לפדות בבן פקועה בכורו' יב.. —  °ועל בן אדם:  שהמלך הראשון שלהם (של הרומיים) היה בן פקועה שמתה אמו בלדתה אותו ובקעו את כריסה והוציאו הילד חי ועל כן נקרא ציסר ר"ד מן התפוחים, מלון צמח דוד, נכריות, רג. ערך קסר. —  וְעַיִן פְּקוּעָה, עין קרועה ופתוחה לרוחה: וכיון שהיה אותו אדם מבקש לירד במרכבה היה ענפיא"ל השר פותח דלתות היכל השביעי והיה אותו אדם נכנס ועומד על מפתן פתח היכל הז' וחיות הקדש נושאות בו תקי"ב עינים וכל עין ועין מעיני חיות הקדש פקועה כשיעור כברה גדולה של נוצרים פרקי היכלות כד ב. —  °ושק פָּקוּע: שק קשור ופקוע ועגול של אבן או של עופרת בתוכו רש"י, גיט' מז., ד"ה חייתא.

—  נִפע', *נִפְקַע, כמו נבקע, נִפְקְעָה האזן, נפתחה האזן הערלה לשמע, הֻכשר הלב להבין4: שמא תפקע5 האזן של שומע, יכול כמו שהעבד מסגל מאחר רבו וכו' ת"ל כי לי הארץ ר"י בן קרחה, פסיק' רב', יהודה וישראל, מו:. —  °נִפְקַע השעבוד וכדו', כמו פּקע בקל: והוריד ראובן על זכותו בהן וכיון שכן נפקע שעבוד שמעון מאותן שטרות וזכה ראובן בכל זכות הכתובה תשו' גאו', בית תלמוד ה 226. וכותים גירי אמת חשיב להו ואין ארץ ישראל נפקעת מקדושתה על ידיהם רש"י, גיט' כה., ד"ה מבין. דהקפידה תורה לחזור שלא תפקע אחוזה מיורשים לפי שיפה כח מוכר שאין נחלתו נפקעת שהרי חוזרת לו ביובל הוא, קידוש' כ:, ד"ה לפי שמצינו. ואם יבא שבת ברביעי לפרישה אין הזאתו נפקעת אלא יום א' המאירי ליומא ח:

—  פִע', *פִּקַּע, —  כמו בקע: ויקוץ, שלא לפקע6 תחת הבשר ר' יוחנן, ירוש' פסח' ז יא.

—  הִפע', הִפְקִיעַ, —  א) הִפְקִיעַ את הביצה בסודרין, הבקיע, סחט וסנן את הביצה דרך סודר חם, durchzwängen; faire passer de force; to force through: אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה7 בסודרין ורבי יוסי מתיר שבת ג ג. —  וְהִפְקִיעַ בדם, הבקיע לו דרך, עבר: נוחרין היו עדרות באיסטרטית של מלך והיו עולי רגלים מפקיעין בדם עד רכובותיהם ולא חשו להם משום טומאה שמעון בן פתירה, תוספת' עדי' ג ב. —  ב) והבקיע במחיצה וכדו', הבקיע ופרץ פרץ, durchbrechen; percer; to break through: נכנס לתוך החופה התחיל לשבר את הקנקנים מפקיע8 בחיצאות מקרע בכיליות ר' פנחס, מד"ר בראש' כח. —  וְהִפְקִיעַ מוליאר: הפקיעו את מוליאר ונוטל הימנו לידים או שנטל מן הסילון שיש בו כדי קבלת רביעית ידיו טהורות תוספת' ידים א יד. —  וְהִפְקִיעַ את טליתו בחבלים, העביר בטליתו מקלעות של חבלים, durchflechten; entrelacer; to interwine, interlace: בוא וראה טליתו של אותו רשע מהו שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן וזה בחבלי בוץ וארגמן ר' שמואל בר נחמן, מד"ר אסתר, חור כרפס. —  °הִפְקִיעַ בסכין: לפיכך אסור בשבת ליטול סכין להפקיע או לחתוך בה ר"ח, ביצה לב.. —  ואמר הפיטן: גבורותיו גדלים שְתָיִם9 כהפקיע ושת מים ממים בדולים גם שת מבדיל לרקיע ר"י אבן אביתור, אלהים אל, שעה"ש 12. —  ג) הִפְקִיעַ את השער, פרץ את המחיר הקצוב בשוק10,den Marktpreis durchbrechen,  hochtreiben; pousser, faire hausser le prix; to force up the price: אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע השערים תענ' ב ט. ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים מגי' יז:. אוצרי פירות ומלוי רבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהן הכתוב אומר לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה ב"ב צ:. —  ובסהמ"א: וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בארץ או במקום שרובו ישראל הרי זה כמלוה ברבית רמב"ם, מכירה יד ו. כל המפקיע שערים שמוכר יותר מהראוי רשאים להלקותו ולענשו כפי הראוי לו שו"ע חו"מ רלא כח. —  ואמר הפיטן: ולא תאכל טרפה ותועבה הדופה ולא תקטין איפה להפקיע שערים רשב"ג, בצל שדי, אזהרות. —  ד) הִפְקִיעַ מבלאי בגדים, הבקיע פקעות פקעות מבגדים בלויים כדי להשתמש בפקעות לשמוש אחר, ביחוד כדי לעשות מהן פתילות לנרות, auftrennen; détisser, défaire; to rip open, undo: מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין11 ובהן היו מדליקין סוכ' ה ג. בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותן ומהן היו עושין פתילות למקדש רבה בר מתנה, שבת כא.. — ובסהמ"א: והפקעה בלשון ישמעלי אלפתל כמו שמפקיעין צמר של גפן או פשתן או סמרטוט ועושין פתילות לנירות תשו' הגא' הרכבי, של, 158. —  וְהִפְקִיעַ חותמות: מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע שמפקפקין בו ומפקיעין ומתירין וחותכין בשבת ירוש' שבת טו ב; שם ביצה ד ב; שם מגי' א ח. חותמות שבקרקע בשבת מתיר אבל לא מפקיע12 ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך ביצה לא.. חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, שבכלים מתיר ומפקיע וחותך שמואל, שם שם. —  וחותלות של גרוגרות: חותלות של גרוגרות ושל תמרים מתיר ומפקיע וחותך, ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע13 ולא חותך שבת קמו.. —  ובסהמ"א: וחותמות של קרקע כגון דלת של בור שקשור בו בחבל יכול להתירו דלאו של קיימא הוא שהרי להתיר תמיד עשוי אבל לא מפקיע וחותך משום דהוי סותר לבוש או"ח תקיט ג. —  ה) ובהשאלה, הִפְקִיעַ דבר או אדם מידי שעבוד, מידי מעשר וכדו', הִפְקִיעַ שעבוד, שחרר את הדבר או האדם, התיר את השעבוד מעליו14: אין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיעו מידי מעשר ר' מאיר, ירוש' דמאי ה ט. הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד רבא, יבמ' מו.. אם הפקיעה בהמתם של לוים בהמה של ישראל15 דין הוא שתפקיע את של עצמן אביי, בכורו' ד.. —  ובסהמ"א: עבד הנמכר לגוי וכו' לקנוס את רבו שהפקיעו מן המצוה תשו' גאון, שריד' מהגני', מ"צ ויס, 27. מפריש טלה משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור רש"י, בכורו' ט., ד"ה מפריש. וכן אם נדר נדר שכופין עליו את העבדים וכו' ואמר לו רבו מופר לך יצא לחירות, שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לכפותו גילה דעתו שהפקיע שעבודו רמב"ם, עבדים ח יז. שור שהיה במקור נדפס 'היה' — הערת פב"י עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן העומד לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים וקדם א' ושחט את שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים שהרי הפקיעם מלעשות מצוה שו"ע חו"מ שפב א. —  והפקיע את עצמו מיד פלוני, השתחרר: שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בנכרי ומפקעת עצמה מיד בעלה רב משרשיא, גיט' פח:. —  ואמר המליץ: על כן ירא למוש ממקומו אשר הפקד בו מטעם קיסר כי היה רב לו גם הוא להפקיע את נפשו רמא"ג, הצרפתים ברוסיא, 85. —  °וְהִפְקִיעַ ממון מחברו, הוציאו מידו: אע"פ שגלה דעתו שאין רוצה לתת לה מזונותיה כיון שהן חוב עליו לא כל הימנו להפקיע ממון אחרים, ובית דין מוציאין ממנו בעל כרחו ס' השטרות לר"י ברצלוני 62. —  וְהִפְקִיעַ מראה היין, הוציאו, הסירו: אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע כל מראה היין הימנו רש"י, זבח' עח:, ד"ה והטבילו. —  °וְהִפְקִיעַ  מעשר, הפחית ממנו: ואם היה תורם שנית היה המעשר מקולקל שמפקיעו וממעט בו פענח רזא עה"ת, שלח, אמשט', נא.. —  °וְהִפְקִיעַ תקנת חכמים, הִפְקִיעַ כח, דין, זכות, וכדו', עשה שתפקע התקנה, הכח וכו': לא אמרו בגמ' יחוד (הפתח) מפקיע שאר הרוחות אלא בחפירה דסופלי, והיחוד הוא תיקון כניסה ויציאה, אבל בית שיש לו פתחים הרבה מארבע רוחות מה תיקון הם צריכין ראב"ד, השגות על רמב"ם, שכנים ב ב. כל אחד מערים להפקיע תקנת חכמים ויעשו דבריהם כחוכא ואטלולא, וחזי' נמי דחשו רבנן להערמה שלא יפקיעו כח המצרנות בכך ר"מ מרוטנבורג, שערי תשו' ח"ג קצט. ראובן שהיה חייב לשמעון מלוה על פה ונתן כל אשר לו ללוי להפקיע חוב שמעון בשם הרא"ש, טוחו"מ צט יג. שכל מי שמכוין להערים ולהפקיע תקנת חכמים ולעשות עול לחברו לכדום חכמים בערמם שם שם כב.

—  הָפע', °הָפְקַע, הופקע, הִפְקִיעוּ אותו, נתבטל: לא היה להם (להלויים) נחלת שדות וכרמים אלא ערים לשבת ומגרשיהם לפיכך הם להם במקום שדות ויש להם גאולה בשדות כדי שלא תופקע נחלתם מהם רש"י, ויקר' כה לג. ושמיטת כספים כמו כן מופקעים ממלוה ללוה תוס' קידוש' לח:, ד"ה השמטת. בעיר שיש תקנה שכל מי שימכר קרקע לחבירו יכריז שלשים יום וכל מי שאינו מראה זכות תוך זמן זה יהא זכותו מופקע רשב"א תשו' תתצד. ואם לא הודיע לברורים או למוקדמין כמו שנזכר למעלה בתוך זמן זה שיהא זכותו מופקע ולא יהא לו רשות לתבעו לעולם ריב"ש, ספר בר ששת, תשו' שפח. בקהל שתקנו ועשו תקנה ביניהם וחיזוק גדול שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה יהיו הקדושין מופקעין והדמים יהיו הפקר לבוש אה"ע כח כג. —  וחוט מֻפְקָע מצמר, חוט שהפקיעו אותו מן הצמר: ובאותו החוט המופקע מכין את הלוקה והמכה אוחז את המקל בידו תשו' הגאו' הרכבי של, 158.