פֶּשֶׁת

או פֵּשֶׁת1, ש"ז, כנ' פִּשְׁתִּי, מ"ר פִּשְׁתִּים,— כמו פִּשְׁתָּה: אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי וּפִשְׁתִּי שמני ושקויי (הוש' ב ז). לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי וּפִשְׁתִּי לכסות את ערותה (שם שם יא). — ומ"ר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פִשְׁתּים יחדיו (ויקר' יג מז). לא תלבש שעטנז צמר וְפִשְׁתִּים יחדיו (דבר' כב יא). ותהיינה העבתים אשר על זרעתיו כַּפִּשְׁתִּים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו (שפט' יה יד). ובשו עבדי פִּשְׁתִּים שריקות וארגים חורי (ישע' יט ט). הלוך וקנית לך אזור פִּשְׁתִּים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאהו (ירמ' יג א). והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פִּשְׁתִּים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער (יחזק' מ ג). פארי פִּשְׁתִּים יהיו על ראשם ומכנסי פִּשְׁתִּים יהיו על מתניהם (שם מד יה). — פִּשְׁתֵּי העץ: והיא העלתם הגגה ותטמנם בְּפִשְׁתֵּי העץ הערכות לה על הגג (יהוש' ב ו).



1 [במקרא נמצא רק פִּשְׁתִּי בכנוי, ובמ"ר פִּשְׁתִּים, ואין להכריע אם יש לנקד פֶּשֶׁת, ע"מ צֶדֶק, צִדְקִי, או פֵּשֶׁת. ושמוש הצורות פשת, פשתים, ואף פשתה במקרא הוא ללא הבדל בענין, שכן אין מ"י ומ"ר ממש בשמות חמרים כגון אש ומים, חטה וחטים, שעורה ושעורים. ובכתבת גֶזֶר (המובאת בכרך המבוא עמ' 47) נמנים בזה אחר זה: ירחו אסף, ירחו זרע, ירחו לקש, ירחו עצד פשת, ירח קצר שערם וכו'. והנה החדש שהוא לפני ירח קציר השעורים, הוא חדש אדר שהוא זמן זריעת הפשתים (לֵו, Flora II, עמ' 212), ואך בזמן שהשעורה אביב (בניסן), הפשתה היא גבעול, ועדין לא הגיע זמן עצד (הציד) הפשתה. ועל כן אפשר שאין פשת בכתבת זו פשתה; ועי' גם בהערה הקודמת. ואולי גם פשתי העץ שבמקרא מורים על כך כי לא צמח אחד בלבד נקרא פשת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים