או פֵּשֶׁת1, ש"ז, כנ' פִּשְׁתִּי, מ"ר פִּשְׁתִּים,— כמו פִּשְׁתָּה: אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי וּפִשְׁתִּי שמני ושקויי (הוש' ב ז). לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי וּפִשְׁתִּי לכסות את ערותה (שם שם יא). — ומ"ר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פִשְׁתּים יחדיו (ויקר' יג מז). לא תלבש שעטנז צמר וְפִשְׁתִּים יחדיו (דבר' כב יא). ותהיינה העבתים אשר על זרעתיו כַּפִּשְׁתִּים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו (שפט' יה יד). ובשו עבדי פִּשְׁתִּים שריקות וארגים חורי (ישע' יט ט). הלוך וקנית לך אזור פִּשְׁתִּים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאהו (ירמ' יג א). והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פִּשְׁתִּים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער (יחזק' מ ג). פארי פִּשְׁתִּים יהיו על ראשם ומכנסי פִּשְׁתִּים יהיו על מתניהם (שם מד יה). — פִּשְׁתֵּי העץ: והיא העלתם הגגה ותטמנם בְּפִשְׁתֵּי העץ הערכות לה על הגג (יהוש' ב ו).