° 1, ש"ז, — דַּיָּן שנברר ע"י בעלי הדין לדון ולְפַשֵּׁר: כל מי שלא ישלם מה שיאמרו הפשרנים (רשב"א תתצא). נפל מחלוקת בין הכתות אחר שפסק הפשרן דינו או פשרתו כי אחד מן הבעלי דין שלא נתפייס מפשר' הפשרן טוען שמעולם לא קבל עליו זה הפשרן (ספר בר ששת שכג.). והלכתא פשרה צריכה קנין, ר"י מסופק אם הקנין מיד קודם שיאמרו פשרנים ואז צריך קנין ואפי' במחול לך או אם הקנין לאחר שיאמרו הפשרנים (מרדכי, סנה' תרעט). לפי דברי הפשרני' אשר קבלו עליהם החלקים בקניין וגם בחרם (תשובות מהרי"ק עט). ויש חילוק בין פשרה לדין דבדין אזלינן בתר הרוב ובפשרה אם רבים הם הפשרנים צריך שיסכימו כולם (נמוקי יוסף על הרי"ן, סנה' א:, ד"ה אמר). שהפשרנין יכולים להיות עדין וה"ה לדיינין (שם שם). פשרנים או דיינים או אפוטרופוסים כשרים להעיד (שו"ע חו"מ לז ח). כי כתב מ"כ היותך מבורר לדיין ולפשרן (שו"ת ר"מ פדואה מד). ונכנסו פשרנים בין ראובן ושמעון לענין מכירת החזקה הנז' פעם אחר' וחזרו ונתפשרו (תשובות האלשיך ט). כשנכנס הגביר הפשרן ופשר בד' מאות גסי"ם (שו"ת פרח מטה אהרן סד, קכב.). האפוטרופ' והשותף החי קבלו ביניהם ב' פשרנים וכתבו שטר פשרה (שם עד, קלט.). עד שנכנסו פשרנים ביניהם ופשרו אותם באופן שיתן לו סך מה וישבע לו שלא יתבע ממנו עוד יותר (שו"ת בנימין זאב, דיני שבועות, רעו). — ובמשמ' פַּרְשָׁן: עשו הם לפילוסופיה מה שעשו חכמינו הפשרנים לתורה והנה באמת הנהיה כדבר הזה באחד מדיני ממונות היה נשאר תרעומת נפלא לאחד מבעלי הדין אשר כן עשו וכו' (ר"י עראמה, חזות קשה, שער ח). — ובמשמ' נותן אפשרות: ונותנין לו מקום ואפשרות להגיע אל שלימותו העליון באמצעות התורה האלהית אשר היא פשרנית גדולה להמציא האדם אל שלמותו (רפאל נורצי, אורח חיים, יד:)
1 [אולי במקור נדפס 'אולו' עקרו פַּשְׁרָן מבנין פִע', במשמ' המפשר בין בעלי דין. וכיום נהוגה המלה פַּשְׁרָן במשמ' מי שדרכו להסכים לפשרות ולוִתורים; ופַשְׁרָנוּת, תכונת הפַּשְׁרָן].