* 1, ש"ז, — כמו פִּשְׁתָּה: שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה (פאה ו ה). שלו חטים ושל חברו חטים מותר לסמוך לו תלם של פשתן וכו' רבי שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד מכל המינין (כלא' ב ז). צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר וכו' וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה (שם ב א).  פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהם חוזרין כאריג וכו' לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו (שם שם ט). אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום (ב"ש, שבת א ו). כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן (שם ב ג). מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכו' (ר"ה ב ג). מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד (מו"ק ב ג). זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור וכו' וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו (ב"ק ג ה). גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה, בעל הגמל חייב (שם ו ו). המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן (ב"מ ט ט). כטווה בפשתן לשמאלית (רבי יהודה, נגע' ב ד). האונין של פשתן (מיטמאין בנגעים) משילתבנו (הוא, שם יא ח). פרק זה את עציו והציל פשתנו של חבירו נותן לו שכרו דמי השב אבידה (תוספת' ב"ק י כו). המקבל כרם  מחבירו חייב ליטפל בה עד שיעשנו יין, זיתים עד שיעשם ציבור, פשתן עד שיעשנו קרצין (שם ב"מ ט יט). אל נחל איתן וכו' יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את במקור נדפס 'אם' האבנים ת"ל לא יזרע וכו' (ספרי דבר' רז). ולא בחוסן, רבי חיננא בשם רבי פנחס פשתן שלא ננערה (ירוש' שבת ב א). שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד (ר' שמעון בר רב יצחק, שם שם). אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו, זיתיו הפוכין טוענין לו וכדו לגוף ופשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה וכו' רבי יהודה אומר אף זורעין לו שדה ניר ושדה העומדה לפשתן (מו"ק יא:). מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן (ר' יוחנן, ב"מ כט:). כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו וכו' (ר"ע, סנה' קא.). שלא נינער פשתן שלו אלא עם הקוצים שלו (מדר' אגדת בראש' יז). — עושי פִּשְׁתָּן: קסיה של זורי גרנות, של הולכי דרכים, של עושי פשתן טמאה (כלים טז ו). — כלי פִּשְׁתָּן, בגדי פשתים: לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל (ב"ק י ט). כלי פשתן הדקין הבאי' מבין שן ככלי צבעונין הן (ר' זעירא ירוש' כתוב' ז ח). בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן (מו"ק כז:). כלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם פחמו אחד מהן מה הן ומה דמיהן (רבי שמואל בר נחמן, מד"ר קהל' סדרא א, כי ברב). — פִּשְׁתָּן של ים: ופשתים, הייתי אומר אפילו פשתן של ים, אפי' קנבס, תלמוד לומר צמר ופשתים וכו' (ירוש' כלא' ט ב). — ומ"ר, °פִּשְׁתָּנִים, ואמר המשורר: עזוב הצמרים וצמר גפנים, וקח מבגדים לבוש פשתנים (חרוזי אבן סינא, תרגום שלמה רופא).