פ"ע, פָּשְׂתָה, פָּשָׂתָה, יִפְשֶׂה, תִּפְשֶׂה, פָּשׂה.— התרחב והתרבה, הלך וגדל לכל עבריו: והנה הנגע עמד בעיניו לא פָּשָׂה הנגע בעור (ויקר' יג ה). ואם פָּשׂה תִּפְשֶׂה המספחת בעור (שם שם ז). ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פָּשָׂתָה (שם שם כג). והנה לא פָּשָׂה הנתק בעור (שם שם לד). והנה פָּשָׂה הנגע בבית (שם יד מד). — ובתו"מ: כנסה ופשתה (הבהרת) פשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמי' מטהרין (נגע' ד ז). רבתה המחיה טמאה, נתמעטה רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכה (שם ו ג). קיימא שיש בה פספסים צבועים ולבנים פושין מזה לזה וכו' (שם יא ז). בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי, שתי ועשאו בגד יראה כתחלה, נראה נגע בנימין הסדין טהור, פשה1 מן הנימין לנימין הסדין טמא (תוספת' שם ה יג). — ובסהמ"א: המפקיד אצל חבירו פירות והרקיבו, דבש ונפסד, יין ןהחמיץ, עושה תקנה לבעל הפקדון ומוכרן בב"ד, אע"פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהן הרי הקנקנים והסלים מוסיפין הפסד (רמב"ם, שאלה ז ב). — ואמר הפיטן: אל עון וחטא נשא, ואם פשה יפשה  ועשית לו מכסה (אפרים בר יצחק, אלהים יי, סליח' ה עשי"ית). — ואמר המשורר: אמאס בלילי עדי סהר בעיני סהר בעיני דמות נגע ופשה בעור כושי כבהרת, ובעת ראותי לשון אש תהלך אשמחה אולי תהי בעלות השחר מבשרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שעה"ש 89). — ובינ' פָעוּ', °פָּשׂוּי, שהתרחב והתפזר: פזורה פשויה ושקודה קדורה שחורה נעה ונדה (ר"י הדסי, אשכול הכפר, ישראל ויהודה, שיר בסוף הספר). שאלתיהו לשלוח לי נדבה, רחבה גם ורבה גם פשויה, ויתן לי כפי גודל כבודו וישים את שאלתי שעויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 13). — °וּפָשָׂה כפ"י במשמ' הוסיף, הִרְבָּה, ואמר הפיטן: פשות2 חטאת על חטאת רצונו בתאות גופו, והטהו ופתהו זמנו במעט צופו (יוסף, ימי ילדות, תקון ליל א' ר"ה, סדר רע"ג ב, כו.).