°, ת"ז, — שיש בו תכונת הצָּבֹעַ, בהמי, אכזרי: שהמינים אשר ימצאו למדות המגונות שלשה רבוי התאוה ולא יראת החטא והצבועית וכו' ואולם אשר הפך הצבועית הנה הוא ראוי שיאמר שהיא המעלה שהיא ממעל לטבע האנושי וכו' יחוייב שתהיה זאת התכונה מתהפכת לצבועיית לפי שכמו שאין לצבוע באמת רבוי התאוה וכו' נקרא האדם אשר יחזיק בזאת התכונה צבועי וכו' התענוגים הצבועיים כמו אשר יסופר מן האנשים שהם מבקעים בטני ההרות ויאכלו העוברים וכו' אשר קצתם יאהב אכילת הבשרים הנאים וקצתם עושים תבשילים ומאכלים מעוברי ילדיו למכור בחנות וכו' אמר (אריסטו) אלו הפעולות כולם צבועיות (יוסף כספי, ספר המוסר ו, כ"י וטיקן). ויבט האר"י אל הנמ"ר ויאמר לו אלו התכונות והטבעים שזכרו אלו הכתות מעצמם לא ינתנו אלא לחיילות המלכים מבני אדם ושלטוניהם ונגידיהם ושרי הצבא ומנהיגי המלחמות והם בזה יותר צריכים וענינם להם יותר נאור לפי שנפשותיהם צבעיות (קלונימוס, בעלי חיים ב ה, יט:).