*צִבּוּר, ש"ז, מ"ר צִבֻּרִים, *צִבּוּרִים, — א) מה שנצבר יחד, דברים צבורים יחד, כמו ערמה, Haufen; tas; heap: שימו אתם (את ראשי בני המלך המומתים) שני צִבֻּרִים פתח השער עד הבקר (יהוא, מ"ב י ח). — ובתו"מ: שני צבורי זיתים וחרובים שכחה ושלשה אינן שכחה (פאה ו ד). ואלו (מציאות) חייב להכריז מצא וכו'  צבורי פירות צבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גבי זה וכו' (ב"מ ב ב). המקבל כרם מחבירו חייב ליטפל בה עד שיעשנו יין, זיתים עד שיעשם ציבור (תוספת' ב"מ פט יט). לא אמרה אלא ציבורין הא זיתים לא מה בין הציבורין מה בין הזתים (ירוש' פאה ו ד). צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל וכו' (פסח' י.). עושה אדם שני ציבורי מלח ומניח עליהן קורה שהמלח מעמדת את הקורה והקורה מעמדת את המלח (ב"ב כ:). למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו עמד המלך וכו' ועשה צבורים1 והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצאה (ר' ברכיה בשם ר' נחמיה, מד"ר בראש' לט). חמור חמורתים, בלחי החמור לצבור ציבורין2 רבים (רש"י, שפט' יה יו). ציבורי זיתים ששכחן תחת האילן הרי זה מותר בהן משיפסקו העניים מלחזר אחריה (רמב"ם, מתנות עניים א יא). — ובהשאלה לקֹבץ דברי חכמה, ואמר הפיטן: צבור משלי חכמים וחידותם נחקקו בנבואה המה דברי דודים ערבים ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים (אזהרות לרי"צ בר ראובן, כז:). — ב) *צִבּוּר במשמ' המון עם, עדה, קהל, Gemeinschaft, Offentlichkeit; congregation, publique; public: על כל צרה שלא תבא על הציבור מתריעין חוץ מרוב גשמים (תענ' ג ח). אל תפרוש מן הצבור (הלל, אבו' ב ד). שהוראת כהן משי לעצמו כהוראת בית דין לציבור (הורי' ב א). מה בין פרק ראשון (של שמע) ומה בין פרק שני וכו' א"ר עילא הראשון ליחיד והשני לציבור (ירוש' ברכ' ב א). כאן ביחיד וכאן בציבור (בשם ר' יוחנן, שם ה א). הדא דאמר בציבור אבל ביחיד תחנונים הן (שם שם ג). כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה, צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג (ר' אבין בשם ריב"ל, שם פאה ז ו). אלו נאמר כבית שמאי ויש ציבור כבית שמאי (ר' מנא, שם שם). מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה (שם שבת א ד). היה ציבור שליש זבין, שליש טמאין, שליש טהורין וכו' (שם פסח' ז ו). אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור (שם שקל' ד א). ואין הציבור נידון אלא אחר רובו (ר' זעורה, שם תענ' ג ד). כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור (ר' יהודה, ברכ' לא.). אבל המינין והמסורות והאפירוקסים שכפרו בתורה וכו' ושפירשו מדרכי צבור וכו' יורדים לגיהנם (ב"ש, ר"ה יז.). למה צבור מתפללין חכמים לרבן גמליאל, שם לד:. פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראו בנחמת ציבור (ת"ר, תענ' יא.). מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הציבור וכו' (ר' אבהו, חגי' יד.). אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור (רב חסדא, סוטה לט:). ושאר פורעניות המתרגשות ובאת על הציבור כגון היכוך חגב זבוב וכו' לא היו מתריעין אלא צועקים (ב"ק פ:). הורה עם הצבור ועשה עם הצבור יכול יביא פר לעצמו וכו' (ת"ר, הורי' ז.). כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו (שמח' ב י). ונאספו שמה כל העדרים זה הציבור, וגללו את האבן שמשם היו שומעין את התורה (מד"ר בראש' ע). שמשאוי של צבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של צבור בעצמו (שם דבר' א). ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד שמסרום לצבור (שם שה"ש, יפה את). כל מי שהוא מנהיג שררה על הצבור בישראל ואינו נותן דעתו האיך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל את שלו מתחת ידיהם (שם שם, אל גינת). ארבה בפרענות, הרבה העצים אלו הלגיונות, הדלק האש אלו המלכים, התם הבשר זה הצבור (שם איכה, פתיח'). — צָרְכֵי צבור, צרכיו ועניניו של הצבור: העוסק בצרכי ציבור כעוסק בדברי תורה (ר' ירמיה, ירוש' ברכ'  ה א). המתעסק בצרכי צבור משבח תלמודו (מד"ר שמות ו). ס' הלכות למדני ר"י בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור (ר' יהושע בן לוי, שם שם). — קרבנות צִבּוּר, קרבנות שהצבור חייב להביאם: אימורי צבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב (ר"א, פסח' ו ה). חמשה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה וכו' זבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים (שם ז ד). חטאת הציבור והיחיד, אלו הן חטאות הציבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות וכו' (זבח' ה ג). הקטורת וכל קרבנות ציבור באין מתרומת הלשכה (כתוב' קו:). — תַּעֲנִית צִבּוּר, צום שנגזר על הצבור כלו: בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר (ירוש' מע"ש ב א). בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר (שם עירוב' ו ח). בתענית ציבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו (ר' זעורה בר חמא, שם יומא ח א). — שְׁלִיחַ צִבּוּר, ובקצור ש"ץ, העובר לפני התבה בבית הכנסת: המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו (ברכ' ה ה). כל מה שש"ץ עובר לפני התיבה ותובע צרכי עמך לפניך (ר' אחא בשם ר' אסא, ירוש' שם ד ד). אמרו לו לרבן גמליאל למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר שליח צבור תפילתו (ר"ה לד:). ועי' שָׁלִיחַ. — אֵימַת צִבּוּר, יראה מפני הצבור: לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה (ר' יצחק סוטה מ.). — ונהוג היום במשמ' פחד של הנואם בעמדו לפני הקהל, וגם בארמ' אימתא דצבורא במשמ' זו. — ובסהמ"א: במה דברים אמורים שאין עיר מחולקת בציבורין ובחבורות (הלכות פסוקות לתלמידי ר' יהודאי גאון, 122). בחבר עיר וכו' פי' אחר צבור מקום שמתחברין בני העיר להתפלל בו (ערוך ערך חבר). הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם (רש"י, במד' יא כח). אין הציבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה (רמב"ם, תפלה א י). ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום (הוא, תמידין ומוספין א ב). הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכו' והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות וכו' מסלקין אותן בלא התראה וכו' הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם (הוא, שכירות י ז). וכלל שגור בפי הכל אין צבור עני3 (חמדת הימים ג נ, יד.). צבור ר"ת צדיקים בינונים ורשעים (חיד"א, ככר לאדן, קצו:).