1, ש"ז, מ"ר צְבָעִים, — צֶבַע הדבר, הגון שהדבר נראה לעינים אם אדֹם או ירֹק או צהֹב, Farbe; couleur; color, ובהרחבה, בגד שצבוע באחד הצבעים: שלל צְבָעִים רקמה צֶבַע רקמתים (שפט' ה ל)2. — ובתו"מ: אף במשמ' עצם החֹמר שצובעים בו את הבד3: אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקח לשמן (ערכ' ו ה). אף להדלקת הנר אף לצבוע בה צבע (ספרא ויס, בהר פרק א). אבל אם היתה היורה קבועה אסורה משום שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי (רב יהודה בשם שמואל, ירוש' שבת א ו). סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע ועל כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן וכו' בנימין ישפה וצבע מפה שלו דומה לי"ב הצבעים (מד"ר במד' ב). — *מי צֶבַע: מי הצבע פוסלין אותו (את המקוה) בשלשה לוגין ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה (ר' יוסי, מקוא' ז ג). — ובסהמ"א: מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד4 (רש"י, ע"ז כח:, ד"ה אודרא). אם עירה צבע נסיון ביורה את פוסל כל היורה (הוא, מנח' מב:, ד"ה טעימה). המוציא קליפי אגוזין וקליפי רמונים אסטיס ופואה ושאר הצבעין כדי לצבוע בהן בגד קטן וכו' חייב (רמב"ם, שבת יח ח). וחריע הוא הצבע שצובעין בו הבגדים (הוא, שחיטה ז יז). שזה הצבע אשר צבענוהו אדום במחשבתנו וכו' השם חדש המראה ההוא בבגד בהתחברו לצבע האדום אשר נחשוב אנחנו שהצבע ההוא נכנס בבגד (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). החכמה היא צבע הנפש ולא יתכן שיהיה צבע הבגד אם לא יהיה נקי (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, עמ' נז). ואחר הכתיבה תיבשנה ואחר תעביר עליה טבעת כסף או זהב או אי איזה צבע וישאר הרושם (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ד). זקנו נוטה לצבע הערמונים (משה מיץ, בספר אילים ליש"ר מקנדיה). — ואמר המשורר: מסוה צבעים מעלי שער הסר ומשכית השקרים גל (רמב"ע, תרשיש ה, 49). וישיא אמונתו וייגע לפתותו בהונו וגם בשלל צבעו5 ורקמותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 201). בבשולו וגם צבעו וריחו יבינון בחזותו והריחו (ר"י זבארה, בתי הנפש בסוף ס' שעשועים, דודזון, 165). — ובהשאלה, צִבְעֵי הנפש: לנפש צבעים רוחיים והם נראים בתנועת עפעפי העין (תקון מדה"נ לרשב"ג, יג). החכמה היא צבע הנפש (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, עמ' נז). °ומליצה, שְׁלַל צְבָעִים6 במשמ' הרבה צבעים: הבקר אור בצאת השמש בגבורתו וכו' יתן שלל צבעים לבנות ושריקות כמראה הזהב מעליהם מריקות (ר"י סטנוב, דברי ריבות, א:). 

עקר מיני הצבעים:

אָדֹם.— §אָכֹם, מגון האשכרוע, נוטה לשחור. — אָמֹץ.— §אָפֹר. — בָּרֹד.— §וָרֹדׁ— חוּם.— *חִוֵּר.— חַכְלִיל.— חָמוּץ.— יָרֹק.— כֵּהֶה.— °כָּחוֹל.— כָּתֹם.— לָבָן.— °סָגֹל.— * צָהֹב.— צָחוֹר.— *שָׁחֹם, שחרחר אדמדם, חוּם שחרחר.— *שׁחֹף, אָפֹר grau; gris; gray.— שָׁחֹר.— שָׂרֹק.