צֹבַע
*, צובע, ש"ז, מ"ר צֳבָעִים, צובעים, — הדבר שבו צובעים, כמו צֶבַע במשמ' זו: כלל גדול אמרו בשביעית, כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים1 ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית (שביע' ז א). וממין הצובעים1 ספיחי אסטיס וקוצה יש להם שביעית ולדמיהן שביעית (שם שם).
1 [כך בדפוס וכך גם במשנה שבבבלי ובירוש', ובמשנ' מנק' ליוורנו מנקד: הַצּוֹבְעִים, ובמדב"מ: הצבעים, ואולי הכונה: צוֹבְעִים, מ"ר של צוֹבֵעַ, החמר הַצּוֹבֵעַ. ובגמ' ירוש' שם: צבע לאדם וכו' צבע לבהמה וכו'.]