*, ש"ז, מ"ר צִבְעוֹנִים, צבעונין1, — א) כמו צֶבַע: שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת (ספרי במד' קטו). עניות עושין אותן (את הסרביטין) של מיני צבעונין, עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב (רב הונא, שבת נז:). הצבוע הזה מטפה של לובן הוא ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים (הוא בשם רב מתנא, מד"ר בראש' ז). מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעונין כך היה המשכן במיני צבעונין תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר (שם במד' יג). מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, שהתכלת דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד (ר"מ, שם שם יז). בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונין והוא נוצר מטיפה אחת של לובן (תנחו' בובר, תזריע ג). מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן וכו', אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים אמר לו זו היא תכלת וכו' אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן וכו' (פסיק' רב', מתן תורה, צח:). אמר פרעה מי בכל הבהמות שלי קל לרדוף אחרי ישראל, אמרו לו סוסיא שלך מפני שהיתה צבעונין ולא היה כיוצא בה בעולם (מד"ז שה"ש א, בובר, 15). — בגדי צבעונין, כלי צבעונין: נדרה שלא לוכל בשר וכו' ושלא ללבוש בגדי צבעונין (ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק, ירוש' כתוב' ז ט). כלי פשתן הדקין הבאין מבית שן ככלי צבעונין הן (ר' זעירא, שם שם). ושמחת בחגך במה משמחם, ביין וכו' תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין (פסח' קט.). — ובסהמ"א: והיו מלבישין אותנו צבעונין ומשימין בידינו שתי חתיכות אחת של חמאה ואחת של דבש וכשנעורות אמותינו רואות אותנו רחוצים וסוכים ומלובשים ממשי (מדרש ויושע, ס' דברי חכמים, ה). כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים (רמב"ם, עכו"ם יב יא). שיהיו כתובים בדיו, למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בזה (הוא, תפילין א ה). כשתראה השתן כמראה טריה ומוגלה וכצבעון העופרת יורה על הצמח ועל השעול ועל המרה (ר"י זבארה, מראות השתן, שעשועים דודזון, 172). כשתראה השתן צהוב וזך כמראה האש ודומה כצבעון הזעפרן ועליו קצף רב יעיד על בעליו שעול ושדפון ורזון בגופו (שם, 173). אמר חנניה בן יצחק מצאתי במה שהעתקתי מגילות הקדמונים מגילות גוילים כתובות בזהב ובזולתו מן הצבעונים (מוסרי הפילוסופים א ג). — ב) כמו °צָבוּעַ, אדם שאין תוכו כברו: הצבעונים שמראים עצמם כפרושים ונזירים וכרחוצים בשבע כיורים ושבע תועבות בלבות אגוריםר"א משטריזיב בספרו עולם הגדול, שנת תק"ס.
1 [בעצם אין צִבְעוֹן, מ"י, בתו"מ, ואין אולי צבעונים אלא כמ"ר של צֶבַע, כדגמת זרע—זרעונים, סם—סממנים וכדו'.]