1, ש"ז, צְפוֹן, צָפוֹנָה, צָפֹנָה, צָפוֹנָה, — א) אִי, ארץ החוף, Insel, Seeland; ile, rivage; island, coastland: נטה צָפוֹן עלי תהו תלה ארץ על בלימה (איוב כו ז). — ב) פאת תבל שמשמאל השמש כשאתה פונה מזרחה, Norden; nord; north: ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך אמר לַצָּפוֹן תני ולתימן אל תכלאי (ישע' מג ו). לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צָפוֹן (יחזק' כא ט). וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים וְהַצָּפוֹן (שם מ יט). והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וְצָפוֹן צפונה וגבול חמת (שם מז יז). צָפוֹן וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו (תהל' פט יג). — פְּאַת צָפוֹן: ולצלע המשכן השנית לִפְאַת צָפוֹן עשרים קרש (שמות כו כ). וכן לפאת צָפוֹן בארך קלעים מאה ארך (שם כז יא). ולפאת צָפוֹן מאה באמה (שם לח יא). ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב וכו' ואת פאת ים וכו' ואת פאת צָפוֹן אלפים באמה (במד' לה ה). ואלה מדותיה פאת צָפוֹן חמש מאות וארבעת אלפים ופאת נגב וכו' (יחזק' מח יו). — וצֶלַע צפוֹן: והשלחן תתן על צלע צָפוֹן (שמות כו לה). — גְּבוּל צָפוֹן, תחום הארץ מפאת צָפון: וזה יהיה לכם גבול צָפוֹן מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר (במד' לד ז). — רוּחַ צָפוֹן, הרוח הבאה מפאת צָפוֹן: רוח צָפוֹן תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר (משלי כה כג). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה (ב"ס גני' מג כ). וצָפוֹן בלבד, במשמ' זו: עורי צָפוֹן ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד יו). — ורוּחַ צַָפוֹן במשמ' פאת צָפוֹן: מדד רוח הַצָּפוֹן חמש מאות קנים בקנה המדה סביב (יחזק' מב יז). — שַׁעַר הַצָּפוֹן, פֶּתַח הצפון, לִשְׁכוֹת הצפון: ויביאני אל שער הַצָּפוֹן ומדד כמדות האלה (שם מ לה). אל פני ארך אמות המאה פתח הַצָּפוֹן והרחב חמשים אמות (שם מב ב). לשכות הַצָּפוֹן לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש וכו' (שם שם יג). ויביאני דרך שער הַצָּפוֹן אל פני הבית וכו' (שם מד ד). הבא דרך שער צָפוֹן להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צָפוֹנָה (שם מו ט). — דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, במשמ' בכוון לפאת צפון: והשער אשר פניו דרך הַצָּפוֹן לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו (שם מ כ). ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל כתף שער הַצָּפוֹן ופניהם דרך הדרום אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הַצָּפוֹן (שם שם מד). ופתח הצלע למנה פתח אחד דרך הַצָּפוֹן ופתח אחד לדרום (שם מא יא). — יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קצה הארץ מצד צפון: גמר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צָפוֹן ואת כל אגפיו (שם לח ו). ובאת ממקומך מירכתי צָפוֹן אתה ועמים רבים אתך (שם שם יה). והעליתיך מירכתי צָפוֹן והבאותיך על הרי ישראל (שם לט ב). — ובהשאלה על ירושלם: יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צָפוֹן קרית מלך רב (תהל' מח ג). — ובהשאלה על מקום משכן האלים: השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צָפוֹן (ישע' יד יג). — ואֶרֶץ צָפוֹן, מַלְכֵי צָפוֹן וכדו': הנה עם בא מארץ צָפוֹן וגוי גדול יעיר מירכתי ארץ (ירמ' ו כב). קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צָפוֹן (שם י כב). הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צָפוֹן נאם יי' ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת (שם כה ט). ואת כל מלכי הַצָּפוֹן הקרובים והרחקים איש אל אחיו וכו' (שם שם כו). הנני מביא אותם מארץ צָפוֹן וקבצתים מירכתי ארץ (שם לא ח). כי זבח לאדני יי' צבאות בארץ צָפוֹן אל נהר פרת (ירמ' מו י). הבישה בת מצרים נתנה ביד עם צָפוֹן (שם שם כד). שמה נסיכי צָפוֹן כלם וכל צדני וכו' (יחזק' לב ל). ובת מלך הנגב תבא אל מלך הַצָּפוֹן לעשות מישרים (דני' יא ו). והוא שנים יעמד ממלך הַצָּפוֹן  (שם שם ח). ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הַצָּפוֹן והעמיד המון רב וכו' ושב מלך הַצָּפוֹן והעמיד המון רב מן הראשון (שם שם יא-יג). — ועם אותיות השמוש ומלות היחס: ויחנו מִצְּפוֹן לעי (יהוש' ח יא). וישימו העם את כל המחנה אשר2 מִצְּפוֹן לעיר ואת עקבו מים לעיר (שם שם יג). ועלה הגבול בית חגלה ועבר מִצְּפוֹן לבית הערבה (שם יה ו). ויצא הגבול הימה המכמתת מִצָּפוֹן ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה (שם יו ו). וגבול מנשה מִצְּפוֹן לנחל ויהיו תצאתיו הימה (שם יז ט). וכאשר יפגעון מִצָּפוֹן וביששכר ממזרח (שם שם י). ועלה הגבול אל כתף יריחו מִצָּפוֹן ועלה בהר ימה (שם יח יב). ותאר מִצָּפוֹן ויצא עין שמש וכו' (שם שם יז). ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מִצְּפוֹן להר געש (שם כד ל). השן האחד מצוק מִצָּפוֹן מול מכמש והאחד מנגב מול גבע (ש"א יד ה). כי מִצָּפוֹן עשן בא ואין בודד במועדיו (ישע' יד לא). העירותי מִצָּפוֹן ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי (שם מא כה). הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מִצָּפוֹן ומים ואלה מארץ סינים (שם מט יב). מִצָּפוֹן תפתח הרעה על כל ישבי הארץ (ירמ' א יד). הירע ברזל ברזל מִצָּפוֹן3 ונחשת (שם יה יב). כי עלה עליה גוי מִצָּפוֹן הוא ישית את ארצה לשמה (שם נ ג). הנה עם בא מִצָּפוֹן וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ (שם שם מא). כי מִצָּפוֹן יבוא לה השודדים (שם נא מח). והנה רוח סערה באה מן הַצָּפוֹן (יחזק' א ד). והנה מִצָּפוֹן לשער המזרח סמל הקנאה המקנה (שם ח ה). ושער לחצר הפנימי נגד השער לַצָּפוֹן ולקדים (שם מ כג). ויבאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבנין אל הַצָּפוֹן (שם מב א). ופתחיהן (של הלשכון) לַצָּפוֹן (שם שם ד). ויט ידו על צָפוֹן ויאבד את אשור (צפנ' ב יג). בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם מִצָּפוֹן זהב יאתה4 (איוב לז כא-כב). הולך אל דרום וסובב אל צָפוֹן סובב סבב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח (קהל' א ו). אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בַּצָּפוֹן מקום שיפול העץ שם יהוא (שם יא ג). — ועם ה הכוון, צָפוֹנָה, צָפֹנָה,  אל צָפוֹן: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צָפֹנָה ונגבה וקדמה וימה (בראש' יג יד). ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צָפֹנָה (שמות מ כב). ושחט אתו על ירך המזבח צָפֹנָה לפני יי' (ויקר' א יא). דגל מחנה דן צָפֹנָה לצבאתם (במד' ב כה). על ירך המשכן יחנו צָפֹנָה (שם ג לה). רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צָפוֹנָה (דבר' ב ג). אל פת שער הפנימית הפונה צָפוֹנָה יחזק' ח ג. והנה ששים אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צָפוֹנָה (שם ט ב). והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צָפוֹנָה וגבול (יחזק' מז יז). — וצָפוֹנָה במקום צָפוֹן5, פְּאַת צָפוֹנָה, ארץ צָפוֹנָה, דרך צָפוֹנָה וכדו': וגדול לפאת צָפוֹנָה מלשון הים מקצה הירדן (יהוש' יה ה). ויהי להם הגבול לפאת צָפוֹנָה מן הירדן וכו' (שם יח יב). כי הנני קרא לכל משפחות ממלכות צָפוֹנָה (ירמ' א יה). חי יי' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צָפֹנָה ומכל הארצות אשר הדחתים שם (שם כג ח). ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך צָפוֹנָה ואשא עיני דרך צָפוֹנָה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה (יחזק' ח ה). ויוציאני דרך שער צָפוֹנָה ויסבני דרך שער חוץ (שם מז ב). מקצה צָפוֹנָה אל יד דרך חתלן לבוא חמת וכו' (שם מח א). — ועם ה הידיעה. הַצָּפוֹנָה: ויבא אתי אל פתח שער בית יי' אשר אל הַצָּפוֹנָה (שם ח יד). ואל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הַצָּפוֹנָה שנים שלחנות (שם מ מ). — ועם אותיות השמוש: ועבר אל כתף הר יערים מִצָּפוֹנָה הוא כסלון (יהוש' יה י). הנה חג יי' בשלו מימים ימימה אשר מִצְּפוֹנָה לבית אל מזרחה השמש (שפט' כא יט). למזרח הלוים ששה לַצָּפוֹנָה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים (דהי"א כו יז). — מִפְּנֵי צָפוֹנָה, מצד צפון: סיר נפוח אני ראה ופניו6 מפני צָפוֹנָה (ירמ' א יג). — ובתו"מ: ב' שהתחילו באמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם וכו' (פאה ו ד). ואי זו היא תחומ' אילת מן הדרום ועקרבה מן הצפון לוד מן המערב והירדן מן המזרח (מע"ש ה ב). החיצונה היתה פרוסה מן הדרום והפנימית מן הצפון, מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון, הגיע לצפון הופך פניו לדרום וכו' (יומא ה א). מרקם למזרח ורקם כמזרח וכו' מעכו לצפון ועכו כצפון (ר' יהודה, גיט' א ב). מחצי המזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום (ר' יוסי בר יהודה, זבח' ו א). מה בין במת יחיד לבמת צבור, סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה (שם יד י). המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון (מנח' יא ז). הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והלך למזרחו של כבש כעשר אמות (תמי' א ד). בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטרת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך כלפי צפון ארבע אמות (שם ב ה). טדי מן הצפון לא היה משמש כלום (מדו' א ג). והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת (שם ג א). מן הצפון לדרום שבעים אמה וכו' והאולם עודף עליו (על הכתל) חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום (שם ד ז). שבעת ימים קודם לשריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה ובית אבן היתה נקראת (פרה ג א). על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום (אבא בנימין, ברכ' ה:). — ועם ב בכלם, בְּצָפוֹן: והיכן היו משתחוים, ארבעה בצפון וארבעה בדרום שלשה במזרח ושתים במערב (שקל' ו ג). שערים דרומיים סמוכין למערב וכו' לעומתן בצפון סמוכין למערב שער יכניה שער קרבן שער נשים שער השיר (שם שם). הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום (סוכ' ה ח). קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון (זבח' ה א). המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום, המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון (מנח' יא ז). ול"ח תאים הי' שם חמשה עשר בצפון חמשה עשר בדרום ושמנה במערב, שבצפון ושבדרום חמשה ע"ג חמש וחמשה על גביהם וכו' (מדות ד ג). — וסמי' צְפוֹן, *צְפוֹן המזבח וכדו' וכנ' צְפוֹנוֹ, צְפוֹנָהּ, צדו של דבר הפונה צָפוֹנָה: שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת, לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו (פאה ג ו). אחד ממאה ממה שיש לי כאן הרי בצד זה מעשר וכו' ומעשר שני בצפונו או בדרומו (דמאי ה א). בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו וכו' (יומא ג ט). כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה (ר"ה ב ו). בית המטבחים היה לצפונו של מזבח (תמי' ג ה). כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו ומעשר שני בדרומו ותרומ' מעשר בצפון צפונו (ר' יוחנן, ירוש' דמאי ה ב). שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעיתה (ר' יצחק, מד"ר בראש' א). — ובסהמ"א: רוח פנת הצפון משם אוצרות השלג ואוצרות הברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם (פדר"א ג). ואם הסתכל היטב אז תדע כי הראש הוא הדרום והזנב הוא הצפון וכו', על כן ראובן בדרום כי הוא הראש ודן בצפון (ראב"ע, במד' א יט). ולפי שהמקום ההוא הנקרא צפון הוא מקום המטמונות והמצפונים ומיני העושר וכו', דע כי בצד הצפון יש מקומות וחדרים גדולי' וכו' (ר"י גיקטיליה, שערי אורה, מנטובה, סה:). כמה מיני נחשי' ועקרבי' ושאר כל מיני חיות רעות וכו' עומדים וצופים מתי יצא מן הדין אשר בצפון לחרוב ארצות (שם שם). ידוע כי הקור החזק הוא לפאת צפון והחום החזק לפאת הדרום וכו' ולפי שצפון ודרום הם שני הפכים לחום ולקור וכו', תבין סוד הנותן מטתו בין צפון לדרום וכו' וכו' שזהו סוד בין צפון לדרום (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 97-96). — ובהשאלה: ואם עושר הוא מתאוה כי קדמוהו ימי עוני וכו' לא למדת הצפון יצפה לא בכתב ולא בעל פה כי לא מצפון זהב יאתה (רדב"ז, כתר מלכות, ויניציה, תסג).