פ"י1 — רָחַשׁ הלב דבר2, הגה והשמיע אותו בקול רחש, flustern; mumurer; to whisper: רָחַשׁ לבי דבר טוב אמר אני מעשי למלך (תהל' מה ב). — ובמדר': שלא יוכלו להתוודות בתשובה, אלא כיון שרחש לבם בתשובה הקב"ה מקבלם וכו' בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקב"ה בפיהם עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד וכו' כך אמרו אם בלבנו רחשנו כבר אמרנו מעשינו למלך מלכי המלכים הקב"ה (מדר' תהל' מה). *והשׂפתים: כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר (לוי בר נזירא, ירוש' ברכ' ב א, שם שקל' ב ז, שם מו"ק ג ז). — *ועל מעשי המרחשת בבשולם: מרחשת עמוקה3 ומעשיה רוחשים4 ומחבת צפה ומעשיה קשים5 (ר' חנניה בן גמליאל, מנח' ה; ספרא ויקרא, נדבה פרשה י; מד"ר ויקר' ג; תנחו' ויקרא ז). ועי' דָּחוּס, הערה. — ובסהמ"א6: אל לבי, שלא הוצאתי הדיבור מפי אלא רחשתי בלבי (שכל טוב, בראש' כד מה). וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו (רמב"ם, מעשר ט ט). ומי שישיג ענין אלו השמות הקדושים וכו' ישיג ממנו איזה מעלה שירצה ויהיה עמו כדיבור רוחש ובקול דקה שישמע ממנו מבלי הגה (מגילת סתרים, מיוחס לרמב"ם, חמדה גנוזה, מג.). כי אין הגוף צלם הבורא ית' כי הדבר הרוחש המובדל מכל מאורעות הגוף אין הגוף צלמו (הקד' נפש החכמה א). הבוגד בוגד לבו יקבץ און לו וכל רע לבו רחש (שלמה בונפיד, פולמוס בנכבדי סרגוסה, קובץ על יד, יד, כא). — ואמר הפיטן: לחיו רוחשות דת ארוכה מארץ (ינאי, מה יפו, קרוב' פסח, זולאי, רעז). רון בלי עצלתים ערכתי במחנותים, רחשתי גישות שתים בעד שאלות שתים (ר"א קליר, ארשה, תפלת טל). שוקדים ואותך מקדישים שבחך בפיהם רוחשים (הוא, אאמיר, קרוב' א סוכות). קוראים בה במחני, רוחשים טוב להודות לה' (אשרי אנוש, ברכת המזון לשבת, ידיעות מכון שוקן ה, נ). טובים קדושים יקדשו חדשים, כעת רוחשים לעיבורו דורשים (ברכת מזון לראש חדש, שם שם, סד). כנסתיך לההר הטוב לרחוש דבר טוב (משלם בר קלונימוס, אודך, יוצ' ב פסח). רוחשים בה איש כדרכו והלכה כבית הלל (רשב"ג, שתי פעמים, אהבה שבת נחמו). רחשו משה ואהרן ויענהו (ר"י הלוי, אבאר קצת, דיואן ג, 31). ירשו סוד דעתך כלם ויתלחשו, ירחשו הנה ידעיתיו גם אני החשו (הוא, שלשו, שם שם, 36). עמדו לפני פרעה ובשם אל רחשו, ומצרים נפלאותיו כחשו (הוא, את נתיבי, שעה"ש 111). רחשו בנים בשבימו, איך משנאים ילעגו למו (ראב"ע, אל בדתך, קונט' הפיוט', 61). סוד מבקשים בעת רוחשים איה מקום כבוד האל (ר"י זבארה, אראלים, אופן שבת א אחה"פ). רון רוחשים בעת רוגשים ואומרים יה אכתריאל (שם שם). רחשתי לרב עלילה בעד תור המעלה (אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קד.). נא כל מדה נכונה, רחש לבי להושיע (שלש עשרה, סליח' ער"ה). רוחש חשמל אשר חש ומל שבחו למל ומעצומו יאמל (אמצו בחופף, אופן שבת ב חנכה). קדישין רן רוחשים עם כרובים ושרפים (יחיד ערץ, אופן שבת ב אחה"פ). שרפים גם אישים קצת עתים חשים7 קצת עתים רוחשים (ר"י נג'ארה, עולת תמיד, הקדמה). — ואמר המשורר: יקבל שר תשורת שיר רחשתיו ורנתיו עלי זכרו ושרתיו (ר"י זבארה, ראו ספר, הקד' ספר שעשועים, דודזון, 5). — ואמר המליץ: לכל מה שיש ללב הקוראים לרחוש ולשאול (ר"א צויפל, שם משם טוב, לו.). — °ורָחַשׁ השרץ, הנחש, במשמ' שָׁרַץ וזחל8: יעף ועף וחש ומחור פתן רחש ונודע כי הוחש משרש נחש (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' שבת זכור). כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע (רש"י, ויקר' ב ז). שרץ, בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונד על הארץ (הוא, שם יא י). חיטים שהתליעו ושטחום לפני השמש ורחשו מהם הרבה תולעים (שו"ת תרומ' הדשן קעא). — ורחש היין, רתח: היין רוחש ונע ויוצא למעלה (רש"י, יבמ' צז., ד"ה דובב).

— פִע', *רִחֵשׁ9, — כמו קל: כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר (ר' יצחק, ירוש' שקל' ב ז). — ובמשמ' נע, רִחשה הלטאה, רחשו כנים וכדו': הלכו והטילו עליה (על הלטאה) כוס של צונן וריחשה(פסח' פח:). שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות בתוך גופי (מד"ר בראש' צו). — ובסהמ"א: נשים שקנו קמח מן החנוני וכו' אמרו אפשר שריחש, קמחה של זו בביתה וכו' שאשה אחת מצאה במיני דגן וקמח שריחש (שו"ת חות יאיר קט). — ועי' הִפע' הערות.

— הִפע', — הִרְחִישׁ האדם בשפתיו, הרחיש לשונו, הגה ולחש, הניע את שפתיו ולשונו בדבור ובמחשבה: יכול יהא מהרהר בלב, ת"ל רק שפתיה נעות, הא כיצד, מרחיש בשפתותיו (ירוש' ברכ' ד א). מיכן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו (ר' יוסי בר חנינא, שם שם). — והלשון: ולשונך ירחיש רננות (ברכת חכמים בצאתם מבית המדרש, ברכ' יז.). — והלב: הלב מרחיש10 שנא' רחש לבי דבר טוב (מד"ר קהל', דברתי אני). — והרחיש האדם דברים בקרבו: אם מרחישים11 אנו בקרבנו דברים היש ה' בקרבנו והוא יודע מה מרחישים בקרבנו, נעבדנו ואם אין לא נעבדנו (ר' אבהו, פסיק' רב', מני אפרים, נה.). — והִרְחִישׁ12 בשר המת וכדו' תולעים ורמה, העלה תולעים התליע: וירם תולעים ויבאש, הרי מקרא זה מסורס, וכי מרחיש ואחר כך מבאיש, אלא מבאיש ואחר כך מרחיש (מכי' ויסע ד). אדם רמה בחייו ותולעה במותו, רמה בחייו אלו הכנים, ותולעה במותו זה שמרחיש13 במותו (ר' שמעון, דא"ר ג). ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש, ההרים נעשו טרשים, התחיל המת מרחיש14, ונעשו פניהם כקופות ונעשו חולין למזיקים (מד"ר בראש' כג). אף כי אנוש רמה אלו הכנים שבחייו, ובן אדם תולעה אלו תולעים שמרחישין15 תחתיו במותו (שם קהל', ברבות הטובה). — ובסהמ"א: מושלך באשמון ובעפר חבוש נטמן מרחיש בשרו רמה ותולעה (ר"י בן יהודה, ספר מוסר ג א). נתירא (יעקב) שמא ירחיש16 העפר תחתיו במכת כנים (מדה"ג, שמות ח יב, הופמן, 65). — ואמר הפיטן: אם לא יקדים קירובו יקולל, אם לא ירחיש ריצויו ירוחק (ינאי, אם לא יאמר, קרוב' ויקרא, זולאי, קכה). בפיהו תחן ירחישו בצאתו לאהל ביום מצפהו (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רפו). קול שת תהום מורשה קשב שיר כהרחיש משה (יד הימנית, קרובה לשביעי של פסח, ידיעות מכון שוקן ה, קסח). — °והרחיש היין את האדם הישן, עשה שירחשו שפתיו: הוא הריר שתחת הלשון שהוא דומה ליין המתהלך במישרים וירחיש הישן, כל כך ישמח הנפש ויעיר הלב (ראב"ע, שה"ש ז י).

— הִתפ', °הִתְרַחֵשׁ, — התרחש נס לאדם, הזדמן לו נס, וכן התרחש דבר במשמ' קרה דבר, נוהג בספרות ובדבור17. — ובמליצה: אם לפעמים יתרחיש ניסע מאיזה אורח שאינו חולי רק שאינו קל ברגליו לילך מחמת החסרון שבו, יהיו לו לעזור מעיר לעיר ומישוב לישוב בעגל"ה (פנקס ק"ק במברג, 2 קבץ על יד ז).