ש"נ, סמי צָרַת, כנ' צָרָתִי, צָרָתוֹ, צָרָתָם, צָרַתְכֶם, מ"ר צָרוֹת, כנ' צָרוֹתָיו, צָרֹתֵינוּ1, — א) דָּבָר רע מאד שֶׁבָּא על אדם, מקרה רע מאד שֶׁקָּרָהוּ, אם מכאוב גופני, או אויב, חרבן, וכיוצא בזה מהרעות הבאות על האדם, על עם, על ארץ, Drangsal; malheur; distress: ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צָרָתִי ויהי עמדי כדרך אשר הלכתי (בראש' לה ג). וחרה אפי בו וכו' ומצאהו רעות רבות וְצָרוֹת ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דבר' לא יז). לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צָרָתְכֶם (שפט' י יד). ואתם היום מאסתם את אלהיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וְצָרֹתֵיכֶם (שמואל, ש"א י יט). כן תגדל נפשי בעיני יי' ויצלני מכל צָרָה (דוד, שם כו כד). חי יי' אשר פדה את נפשי מכל צָרָה (הוא, ש"ב ד ט; מ"א א כט). יום צָרָה ותוכחה ונאצה היום הזה בי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה (חזקיהו, מ"ב יט ג). ואל ארץ יביט והנה צָרָה וחשכה מעוף צוקה2 ואפלה מנדה (ישע' ח כב). בארץ צָרָה וצוקה לביא וליש (שם ל ו). היה זרעם3 לבקרים אף ישועתנו בעת צָרָה (שם לג ב). אף יצעק אליו (אל פסלו) ולא יענה מִצָּרָתוֹ לא יושיענו (שם מו ז). בכל צָרָתָם לא4 צר (שם סג ט). כי נשכחו הַצָּרוֹת הראשנות וכי נסתרו מעיני (שם סה יו). שמענו את שמעו רפו ידינו צָרָה5 החזקתנו חיל כיולדה (ירמ' ו כד). מקוה ישראל מושיעו בעת צָרָה (שם יד ח). אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צָרָה את האיב (שם יה יא). יי' עזי ומעזי ומנוסי ביום צָרָה (שם יו יט). ועת צָרָה היא ליעקב וממנה יושע (שם ל ז). צָרָה6 וחבלים אחזתה כיולדה (שם מט כד). ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צָרָה (עבד' א יב). קראתי מִצָּרָה לי אל יי' ויענני (יונ' ב ג). טוב יי' למעוז7 ביום צָרָה וכו' לא תקום פעמים צָרָה (נחו' א ז-ט). אשר אנוח ליום צָרָה (חבק' ג יו). יום עברה היום ההוא יום צָרָה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (צפנ' א יה). ועבר בים צָרָה8 והכה בים גלים (זכר' י יא). ויהי יי' משגב לדך משגב לעתות בַּצָּרָה9 (תהל' ט י). למה יי' תעמד ברחוק תעלים לעתות בַּצָּרָה9 (שם י א). יענך יי' ביום צָרָה (שם כ ב). אל תרחק ממני כי צָרָה קרובה (שם כב יב). פדה אלהים את ישראל מכל צָרוֹתָיו (שם שם כב). זה עני קרא ויי' שמע ומכל צָרוֹתָיו הושיעו (שם לד ז). צעקו ויי' שמע ומכל צָרוֹתָם הצילם (שם שם יח). אלהים לנו מחסה ועז עזרה בְצָרוֹת נמצא מאד (שם מו ב). אשר הראיתנו צָרוֹת רבות ורעות תשוב תחיינו (שם עא כ). ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וְצָרָה משלחת מלאכי רעים (שם עח מט). בַּצָּרָה קראת ואחלצך (שם פא ח). יקראנו ואענהו עמו אנכי בְצָרָה אחלצהו ואכבדהו (שם צא יה). אם אלך בקרב צָרָה תחיני (שם קלח ז). אשפך לפניו שיחי צָרָתִי לפניו אגיד (שם קמב ג). בצדקתך תוציא מִצָּרָה נפשי (שם קמג יא). גם אני באידכם אשחק וכו' בבא עליכם צָרָה וצוקה (משלי א כו-כז). צדיק מִצָּרָה  נחלץ ויבא רשע תחתיו (שם יא ח). בכל עת אהב הרע ואח לְצָרָה יולד (שם יז יז). שמר פיו ולשונו שמר מִצָּרוֹת נפשו (שם כא כג). התרפית ביום צָרָה צר כחכה (שם כד י). שם רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צָרָה (שם כה יט). בשש צָרוֹת יצילך ובשבע לא יגע בך רע ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא וכו' (איוב ה יט-כא). הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צָרָה (שם כז ט). והיתה עת צָרָה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא (דני' יב א). הנה אנחנו היום עבדים וכו' ועל גויתנו משלים ובבהמתנו ברצונם וּבְצָרָה גדלה אנחנו (נחמ' ט לו-לז). ונזעק עליך מִצָּרָתֵינוּ  ותשמע ותושיע (דהי"ב כ ט). — צָרַת נֶפֶשׁ: אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צָרַת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו (בראש' מ"ב כא). אשר ראית את עניי ידעת בְּצָרוֹת נפשי (תהל' לא ח). — צָרַת לֵבָב: צָרוֹת לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני (שם כה יז). — ואמר בן סירא: צדקת אב לא תמחה ותמור חטאת היא תנטע, ביום צרה תזכר לך כחם על כפור להשבית עוניך (ב"ס גני' ג יה). ואקרא יי' אבי אתה אלי וגבור ישעי אל תרפני ביום צרה ביום שואה ומשואה וכו' ויפדני מכל רע וימלטני ביום צרה (שם נא י יב). — ובתו"מ: מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה (תענ' ב ד). על כל צרה שלא תבא על הציבור מתריעין חוץ מרוב גשמים (שם ג ח). ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וכו' (סנה' ד ה). צרות האחרונות משכחות את הראשונות (תוספת' ברכ' א יג). לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה, באחרונה הוסיף לו צרה אחת וכו' (רבי, ספרי דבר' א). למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות והלכו להם וכו' (שם שם שיג). ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום ליסטות (שם שם). בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום וכו' אבל הקב"ה אינו כן, אם באת על אדם צרה לא יצווה לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווה וכו' (ר' יודן, ירוש' ברכ' ט א). א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, אמר לפניו, רבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה (בבלי שם ט:). מי כתב מגילת תענית, אמרו, חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות (ת"ר, שבת יג:). בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות (שם לג.). אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל (ר' יוסי בן אלישע, שם קלט.). והַלל זה מי אמרו, נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן (רב יהודה בשם שמואל, פסח' קיז.). רצו מתענין, רצו אין מתענין, אי הכי ט"ב נמי, אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשנייה נלכדה ביתר ונחרשה העיר (ר"ה יח:). כשמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות, כשמת רבי הוכפלו צרות (ת"ר, סוטה מט:). היערוך שועך לא בצר, א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפילה לצרה וכו' (סנה' מד:). דור שבן דוד בא ת"ח מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות (ר' יוחנן, שם צז.). אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר וכו' ובא לציון גואל (הוא, שם צח.). ויוצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה (ר' חנינא בר אידא, מד"ר בראש' יד). אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה ריוח (ר' לוי, שם שם לח). גוי אחד שאל את ריב"ק כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות אנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז, א"ל יש לך בנים, א"ל הזכרתני צרתי, א"ל למה, אמר הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו וכו' (ר' אלעשא, שם ויקר' ד). והם (האדומים) מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם (שם במד' יא). מהו בצר לך, א"ר יוחנן בשם ר' עקיבא, כל צרה שהיא של יחיד צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה, ד"א בצר לך, ר' יוחנן דידיה אמר כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה צרה וכל צרה של ישראל עצמן אינה צרה, דרש רבי יוחנן, כגון צרתן בשושן הבירה שלא היתה אלא לישראל וכו' ד"א א"ר אלעזר כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא וכו' מתוך צרה וכו' דכתיב בצר לך, הרי מתוך צרה (שם דבר' ב). אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה, למה שבללה הקב"ה בכל הגוף, שאילו בללה הקב"ה באבר אחד כשהי' מגיע לאדם צרה היה חותך אותו אבר ומת (ר' אליעזר בן יעקב, שם שם ט). אמר יעקב אבינו קשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי (ר' יוחנן, שם רות ב, וימת אלימלך). כותל קשה אדם מתגאה וסותרו, אדם קשה וצרה מחלחלתו, צרה קשה והיין מתגאה ומשכחה (ר' יהודה, שם קהל' סדרא ב, ומוצא אני). כי אפפוני חבלי מות, מהו אפפוני, הגיעו הצרות עד פה, דבר אחר הגיעו הצרות עד האף (מדרש תהלים יח י). היתה לי דמעתי לחם, מיכן אתה למד שהצרה משבעה את האדם ואינו מבקש לאכול (שם מב ג). — ובסהמ"א: הנה יי' בוקק הארץ ובולקה, הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה (רש"י, ישע' כד א). — *ראה אדם שצרתו צרה10: כיון שראה (מנשה) שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה (ר' לוי, ירוש' סנה' י ב). וכין שראה (ר' לוי בר סוסי) שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו (מד"ר בראש' פא). הולכין (אומות העולם) אצל ע"ז שלהן ואינה עונה אותן והן רואין צרתן צרה ובאין להן אצלך (שם דבר' ב). מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול, נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין, כשראו צרתן צרה אמר באו ונשתתיפינון באיצטרכיא שלנו וכו' (שם קהל' סדרא תליתאה, שלח לחמך). — *צָרַת מחר: אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום (בן סירא, יבמ' סג:). — ואמר הפיטן: מה תאלה ותצר צרת מחר (יצחק אבן גיאת, את מחזה, שעה"ש 25). — ובפתגם: צרת רבים נחמת שוטים (פלא יועץ, וין, ט)11. צרת רבים חצי נחמה, שגור בפי העם.12 — °צָרוֹת צְרוּרוֹת, במשמ' צרות רבות וקשות, עי' ב. צָרַר.