1, ש"ז, סמ' צׁחִיחַ, מ"ר צְחִיחִים2,  — אדמת טרשים שאין עליה עפר כלל, מקום שהשמש מיבשת אותו ומחממת אותו תמיד והוא קשה ואינו מניח למים להבלע לתוכו: כי דמה בתוכה היה על צְחִיחַ סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה של צחיח סלע לבלתי הכסות (יחזקאל כד ז-ח). וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לִצְחִיחַ סלע (שם כו ד). ונתתיך לִצְחִיחַ סלע משטח חרמים תהיה (שם שם יד). ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בַּצְּחִיחִם2 את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתותיהם (נחמ' ד ז). — ובסהמ"א: דברי ה' כדרבונות וכפטיש יפוצץ סלעים וצחיחים (ר"י הדסי, חתימת האשכל). אילן שעומד בחוצה לארץ וגופו נוטה לארץ וכו' היו מקצת שרשיו בארץ ומקצתן חוצה לארץ, אפילו היה צחיח סלע מבדיל ביניהן הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה (רמב"ם, תרומות א כד). היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר וכו' הרי החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר התשמיש (הוא, מכירה ח טו). והכה במטהו ים עיני, עד נמס צחיח צר לזרמי ענני (ר"י חריזי, תחכ' יד, 151). ישב בראש צחיחו, וינשת לשונו מציחו, ירד לארץ נצחו, והצרעת תזרה במצחו (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' ה כב:). והיו יוצאים (המים) מן הצורים והצחיחים והאבנים הם טובים (אסף הרופא, כ"י מינכן 29). ויורדים אל תחתיות ההרים ומושכים על האבנים והצחיחים (שם). ויצעקו אוי לנו אנה נלך ואנה נברח וחופרי' כל אחד קברו בחייו ושואלים את נפשם למות ומתחבאים בצחיחים ובצריחין וכו' (אבקת רוכל א א, ויניציאה, ה). ובעצבון ויגון למדו עיניו לראות רק כפים וסלעים וצחיחים (גוטלובר, ממצרים ו). — ואמר הפיטן: זממו בנות בתי חצרים, על צחיח סלע מבצרים, מפני טמאת תהום מאצרים (ר"א קליר, אצילי עם, יוצ' פרה). אם תדבק לשון יונק לחך בצמאון צחיחים (הוא, אם תאכלנה, קינ' ת"ב). ישרני מעקוש זחיחים, חשכוני מבול שוחחים, יקרני בגיא צחיחים, כשושנה בין החוחים (משלם ברבי קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). אלה בקרני נבחים, ואלה בקול צוחים, ואנחנו בקול מי שבחים, מפרק ומפוצץ סלעי צחיחים (שלמה הבבלי, חננו, סליח' יום ז). — ואמר המשורר: ושם עלי סלע פעמיו אבל המס ברוח פיו צחיחו (רמב"ע, דיואן סה). — ואמר המליץ: רטפש השרון מטל ותחדש פני האדמה, ירטיב צחיח הארץ, שיח ונטע יחליפו כח (ב"ז, ב"ס מד כג- כד). — °וצָחִיחַ, ת"ז: אחר כי רכבנו אבדה מעינינו הארץ הנושבת ונהיה מסוגרים מסביב בין גבעות צחיחות (גוטלובר, ממצרים, 47).