°, פ"י, — טִנֵּף ולכלך, טִמֵּא, ובפרט בהשאלה חָטַא, beschmutzen, Sündigen; souiller, pécher; to soil, sin, ואמר הפיטן: כולם צחנו אל תהכרום הוכיחום בנחת ובחיך רטוב (רסע"ג, אנכי אש, אזהרות, סדור רסע"ג, ר). צוד צדיה צרי צחנני, צמתו אבריי ועל קדקד גחנני (הוא, אני נתקתי, קינ', שם תטז). כִּלָּה דור צֹחן, תכן לבות ובחן, ונח מצא חן בעיני אלהים ואדם (רשב"ג, מי כמוך שכן, שעה"ש, 48). מאור כשדים בדור מבאיש וצֹחן נצל, ושכל טוב מצא וחן (רמב"ע, אזרח רענן, שם 82). למען אב נפקד ויבחן, ככלות דור צוחן (הושענות להוש"ר). — בינ' פָעוּ' צָחוּן: בשחת תטבלני, להיות צחון ומגואל, כלומר אז תמצא לי עון רב (רש"י, איוב ט לא). — ואמר הפיטן: טנף צחוני רשע בשובם מפשע, טריתם תשעשע בקול שוע שופר (ר"א קליר, אשא דעי, מוסף א ר"ה). מה יענה מלאך צחון נתעב ואלוה, נאוץ נאצה אולתו קשורה על לוח (אליה בר שמעיה, אנא חטא, סליח' שחר' יוה"כ).

— נִפע', °נִצְחַן, — נתלכלך ונטמא בעון: ובשמנה באייר ביום שבת קמו האויבים על קהל שפאייא"ר והרגו בהם עשר נפשות קדושות אשר קדשו את בוראם תחלה ביום שבת קודש ולא אבו להצחן בצחנתם (קונט' גזר' תתנו, 4). — ואמר הפיטן: צבאות נינמו כהצחנם כשמצה, צדקם תפן וכופר נמצא (משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, Elbog., Stud, עמ' 127).

— פִע', °צִחֵן, טִמֵּא, כמו קל, למחר תפסום בעל כרחם וגררום אל התועים והרגו מקצתם ואותם שהחיו ציחנום בעל כרחם שלא בטובתם ועשו בהם כרצונם (אלעזר בר נתן, QGJD II, עמ' 44). ובכפר כרפנא עשו ביהודים שבו כל רצונם וציחנום במי צחנתם ויתעוללו בהם (הוא, שם שם). גם חסיד היה שם ר' יצחק הלוי ויסרוהו ביסורים קשים וצחנוהו בעל כרחו (הוא, קונט' גזר' תתנו, 9).

— פֻע', צֻחַן, בינ' מְצֻחָן, מצוחן: ובעת לידתו יצא מצוחן (ספר נצחון ישן בקבץ Wagenseil, עמ' 7)1.