*, פ"י, — צִיֵּן על הקבר או את הקבר וכדו', הציב ציון ומצבה על הקבר וכדו'1: כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה, ושל ערלה בחרסית, ושל קברות בסיד, וממחה ושופך (מע"ש ה א). ומתקנין את המקולקלות במועד וכו' ומצינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים (מו"ק א ב). בית עבודה זרה מפחמין אותו בפיחמין, בית המנוגע מטילין עליו אפר מקלה, מקום הרוג מציינין אותו בדם, מקום עגלה ערופה מציינין אתו בחגירה של אבנים (תוספת' מע"ש ה יג). בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומציינין את מקום הטומאה כדי שלא יהו הרבים נתקלין בו (תוספת' שקלים א ד). אין מציינין לא את הסלע ולא את הגדר אלא על אבן וכו' ואין מציינין אלא על השדרה ועל הגולגולת שהן מטמאין באהל (שם שם א ה). כיצד עושין לו, שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין סימניו וחופרין וקוברין אותו ומציינין את מקומו (שם סוטה ט א). ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, מיכן שמציינין על העצמו', אדם, מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת, ובנה, מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה (רבי הילא בשם ר' שמואל בר נחמן, ירוש' מע"ש ה א). אין ומציינין על הבשר שמא יתאכל (שם שם). ומציינין על הקברות, לא כבר ציינו מאדר, תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו (שם משקין א ב). אין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת, ואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על הספיקות (ת"ר, מו"ק ה:). ועי' גם צִיֵּץ. — °ובמשמ' רָמַז, נתן אות וסימן, ואמר הפיטן: ושרפי מעל עם כנף רננים וכו' פה אחד עונים, וזה את זה מכונים, וזה לזה מצינים (ר"א קליר, כי אקח, סלוק ב סוכות). — ונוהג היום צִיֵּן במשמ' סִמֵּן בסימן בכתב וכדו', bezeichnen; marquer; to mark, ואף במשמ' מפשטת צִיֵּן דבר לטובה או לרעה, הבליט אותו בדבור.

— פֻע', *צֻיַּן, בינ' מְצֻיָּן, מצוין, מצויין, — א) מי שצינוהו בציון: מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליו טהור (תוספת' שקל' א ד). מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה, אם יש בה אילן בידוע שנחרש קבר בתוכה (שם אהיל' יז יב). — ב) נבדל ומֻפלה בין אחרים לטובה ע"י סימן או ע"י תכונה מיֻחדת2, Ausgezeichnet; excellent; remarkable: אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לח"ל היו מצויינים במצות וכו', הוא שירמיהו אמר הציבי לך ציונים, אלו המצות  שישראל מצויינים בהם (ספרי דבר' מג). ויהי שם לגוי (גדול), מלמד שהיו ישראל מצויינים שם (שם שם שא). אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות (רפרם בר פפא בשם רב חסדא, ברכ' ח.). מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה (שבת קמה:). ופתילך, זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל (מד"ר בראש' פה). צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצויינים לי בתגלחת במילה ובציצית (שם שה"ש, צאינה וראינה). מה יונה זו מצויינת כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה ובציצית (שם שם , הנך יפה). צב, מצויינות3 צב, מטוכסות (שם שם, יפה את רעיתי). — ובסהמ"א: מצויינת , כלומ' מלובנת בסיד בידוע שעל טומאה צויינה (ר' שלמה בן היתום, פרוש מו"ק ו., 18). מצוינים בחותם נכר (על בגדי היהודים) (הוס' יוסף אבן וירגא בסוף שבט יהודה, שנת קעו). מצוינים כעין עגלה (שם קעז). — ואמר הפיטן: פנת יקרת, ציון המצינת, קדש קדשים (אבן שתיה, הושענה). — ועי' ב. צִיֵּץ.

— הִתפ', *הִצַּיֵּן, (במק', הִתְצַיֵּן), — עשה עצמו מצֻין בדבר: הציבי לך ציונים, הצייני במצות שהיו ישראל מצויינין בהם (מד"ר איכה, קראתי למאהבי). — °הִצְטַיֵּן, הצטין בדבר, הראה עצמו מצֻיָּן בדבר, sich auszeichnen; se distinguer; to distinguish oneself, נוהג בספרות ובדבור, ומזה אף הִצְטיְנוּת, אות הצטיינות, וכדו'.