צִיֵּם

° 1, פ"ע, — כמו צָם, נמנע מאכילה, ענה בצום נפשו fasten; jeûner; to fast, ואמר הפיטן: שושן עמק אימה שבת שבתון לקימה שרש וענף סימה שוים יחד לצַימה (ר"א קליר, שושן עמק, מוס' יוה"כ).



1 [כנראה עפ"י לשון הירוש' סוטה ג ג: בתולה ציימנית, מציימה אובדת בתוליה; ובנוסח הגני' שם צמויינית מוציימה, והנכון כנראה מוצמייה, כלו' מֻצְמָאָה, מן צמא, צמה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים