צִיחִין

1, עי' ב. צַחֲנָה, הערה.



1נדר' נא: א"ל רבינא לרב אשי אמר הרי עלי ציחין מאי, תיבעי, ע"כ. ואולי היתה מלה כזאת (במבטא צְחִין?) במשמ' דבר העשוי בצחנה, בצלחת ואולי אין זה אלא שבוש במבטא כדגמת נזיק, נזיח, פזיח.]

חיפוש במילון: