צֵירָן

*, תוש"ז, —  חולה באחת ממחלות העינים1:סכי שמש וזוגדס והצירן ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין בכור' ז ג. —  נק' צֵירָנִית, מ"ר צֵירָנִיּוֹת, עינים צירניות: הצירן עיניו תרוטות וצירניות דומעות דולפות טורדות (בבלי  שם מד.).



1 [הוראת המלה (עי' פרויס  Biblisch-talmudische Medizin, עמ' 307; קוטלמן, Ophthalmologie עמ' 149) מוטלת בספק. לפי ת"י לבראש' כט יו, ועיני לאה רכות, הוון צירנייתן, הוא כנראה שם כללי לחלשת העינים. ופרש רגמ"ה בכורות מד.: צירניות, שעגול אותו מקום שהעין מונח בו, ע"כ. וכן פי' רש"י. והרמב"ם פי' המשניות, בכורות ז ג: וצירן מי שעיניו דומעות או שנוזלים קצת עיניו תמיד והוא מה שאמר בפירוש השם הזה דמעות זולפות, ועי' גם הערת  בַכר בלקוטים מס' המספיק לתנחום ירושלמי, עמ' קמה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים