°, צֵירֵי, צֵרֵי, צְרֵי, צְרִי1, ש"ז, — שם אחת התנועות הקוליות בלשון העברית, שסימנה בנקוד הבבלי העליון כצורת שתי נקדות זו על יד זו מעל לאות, כזה: , ובנקוד הטברני שתי נקדות מתחת לאות, כזה: אֵ: ומבטאה כמו e קצרה או ארֻכה2 ברֹב הלשונות, ונקרא גם קמץ קטן3, או שתי נקדות4: שם הנקדות קמצה פתחה צְרֵי סגול חלם שרק חרק (דקד' הטעמ' לבן אשר סי' י, עמ' 12). וקמץ ופתח וחלם וסגל וחרק וצרי ושרק (גוף הערבי על פי' יצירה לרסע"ג). ב צירי5 חד כתיב י וחד כתיב ה (מסורה לאסת' א יד). ואמר בהעתקת החרק אל הצֶרי למנִי אשור שהוא בחרק הועתק אל צרי באמרו סורו מנֵי דרך הטו מנֵי ארח, והועתק החרק אל הצרי ומכל קיבוץ כמו דרכִים ומלכִים ונהיה צרי באמרו דרכיה דרכֵי נעם וכו' (דונש, תשו' על רסע"ג 107). אבל נעתק מן הקמץ אל הצרי שהוא מן קמץ גדול לקמץ קטון, ואילו היה אמת מה שאמר שהיו נעתקין מן החרק שהיא נקודה אחת אל הצרי שהוא שתי נקודות וכו' (שם שם). העלה הזאת וכו' המונעת מהקמצות במלות האל ר"ל העתקת הצרי אל הפתח וכו' ונמנעו העברים מהשיב מה שיצא מן הצרי אל הפתח אל הקמצות מפני שדעתם בהעתקת שער ארץ וזולתו מהפתחות אל הקמצות לפאר המלה ולהעתיקה אל מדרגה עליונה, ובצרי חלק לפאור כי הוא קמץ קטן כאשר יש בסגול חלק לפתחות כי הוא פתח קטן וכאשר ירד מה שיצא מהצרי אל הפתח ממדרגתו, לא ראו שישיבוהו אליה (ר"י א"ת, הרקמה ו, 41)6. ושמירת כל נכרי מקמ"ץ ופת"ח וצר"י וסגו"ל יוצא מן ההקשה (הוא, כוזרי ג לא). עדה שהיא לשון עדות הע' ננקדת בצירי שהיא קמוצה קטנה (שכל טוב, בראש' כא ל). כי אלה מן שָׁאֵל יָרַשׁ בצירי כי הצירי והסגול והחירק קרובים ויבא זה תמורת זה (בשם ר' יעקב בן אלעזר, רד"ק, מכלול, ליק, ז.). התנועות הם חמש וכו' השנית אֵי ושמה צירי ונקראת גם בן קמץ קטן (שם, קלו.). שם החמישי צירי וכו' והוא שתי נקודות זו בצד זו בשוה תחת האות וכו' ונקרא צירי שכן קוראין רבנן לשוקת שבוקעת מן הנהר צירתא לפי שהיא בוקעת ועוברת כן זה המלך בוקע בין השנים ועובר שם (הורית הקורא, דרנבורג, 55). ומזין חסר אלף, גם הצרי אשר תחת המ"ם משפטו להביא יוד או אלף, ולפעמים תכנס האלף תחת היוד כמו והאזניהו נהרות כי הצרי אשר תחת הה"א יבוא עמו האלף בתנועה מורגשת (פי' משלי לר' זרחיה מברצלונה יז ד, השחר ב, 234). ותמורת חטף סגול שלנו יבוא צירה חטוף נחי7 (ר"ש פינסקר, מבוא אל הנקוד האשורי, 17). צירה חטוף דגושי8 לא מצאתי יותר מן אלה הב' מלות (שם, 18). באנק בצירה וחטף צירה8 (שם, 74). — ומ"ר, צֵירִים, ואמר המשורר: וקמץ הפתח ושמו ירים ויעל הקבוץ מעלה מעלה החירק יאחזוהו בצירים (בשם קדמון, י.).