*, פ"ע, — השמיע קול צלצול כמו פעמון או צלצלים1: צלצל של מקדש של משה היה ושל נחשת היה, נשבר ותקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה (ירוש' סכה ה ו). — °וצלצל האדם בכפיו,  הקיש בהן כמו בצלצלים: גמילות חסדים לאבלים מנין אנו למדין, מאיזבל, שהיה ביתה סמוך לשוק וכל חתן שהיה עובר היתה יוצאת מביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה וכו' (פדר"א יז). — °ובמשמ' דבר ושר בקול צלצול, ואמר הפיטן: צבאות צאנך יצלצלו בקול (ר"א קליר, אדירי איומה, שחרית א ר"ה). קולו קרת יצלצלו בחליל (ר"י בן אביתור, אל אלהים, עבודה, קובץ מע"י גאו', 24). המצלצלים בצדק וצועקים ה' אחד (יוחנן הכהן בן יהושע, המאמירים באימה, מחז' איטל' ב, קכז.). קול תודה לצלצלה, נזר ועטרה לכללה (שמעון בר יצחק, שבח, סדר ז פסח). כהנים ולוים מצלצלים ומודים, החסידים ואנשי מעשה מרקדים (יחיאל בר יצחק, אנוו במצוות, מעריב ליל ג סכות). לשנן לרנן לתופף ולצלצל ולנצח בנגינות ולהנעים זמר (משלם בן קלונימוס, אמון כח, עבודה, סוף). הארץ לקראת עניו סלסלה, לרוקעה בסכמה בכנפיה צלצלה  (קבץ על יד יא, י). יחוד שמו בקר וערב צלצלי, כל הנשמה יה תהלל הללי (לוי אבן עלתבאן, למה יחידתי, ידיעות מכון שוקן ד, רנח). — ואמר המשורר: בחודש סיון נתנה דת לנוחליה, והנה עתה נפל נבון פליליה, תורה מה תהא עליה, מי יצלצל חליליה (פיוטים ושירים, דודזון, גנזי שכטר ג, 261). — ובעל חי: שור גועה, אריה שואג וכו', פיל נוהם  ראם מצלצל (כסא שלמה, ביהמ"ד ילינק ה, 35). — °וכפ"י במשמ' שִׁבֵּח וְהִלֵּל בקול צלצול: שמש וירח יצלצלוהו, הכוכבים ממסלותם יסלסלוהו, תבל ומלואה תהלותיו יהללוהו (טור אה"ע, הקד'). — ואמר הפיטן: פליאים פצחו פה, צלצלו הכל צופה (ר"א קליר, אאסיד, שחר' א ר"ה). כל שנאן ושרף יסלסלוך, כל לגיון וצבא נצח יצלצלוך (רשב"ג, כל שנאן, סליח' יוה"כ, ביאליק ורבניצקי, ב, 177). נצלצלך בצהלה, נקדישך בקריאה (משלם בר קלונימוס, נאמירך, שחר' יוה"כ).

— הִתפע', °הִִתְְצַלְצֵל, — התצלצלה האזן, התחילה צוללת: דוגמת הפתאים הִאומרים שבהתצלצל אזנם השמאלי זוכרים אותם לרעה ובצלצל אזנם הימני זוכרים אתם לטובה (פפנהיים, יריעות שלמה א, כ.).