ג. צלצל
סמי' צִלְצַל, — צִלְצַל דגים, מלה לא נתבררה משמעותה1: התמלא בשכות עורו וּבְצִלְצַל דגים ראשו (איוב מ לא).— °ובמשמ' מצודה, רשת, ואמר הפיטן: קדש בעת יעיר ישקוט לקול עולה עד מי באש נקלה וכדג בתוך צלצל ישוב כאוד מצל ילך לרוח יום (כנף רננים, פזמו', כז.). — °ובמשמ' חוח וקוץ2, ואמר המשורר: ערוגות ורדים תנה לך למצע ואל נא תשימם בצנות וצלצל (רמב"ע, תרשיש ג, 38).
1 [כנראה מן צְלָצַל, ולפי טורטשינר בפרושו: חרקים שהשתמשו בהם כשרגוג (bait) כדי למשוך בהם את הדגים, שנדקרו בראשם בבלעם את הצלצל, כנהוג עד היום להשתמש לשם כך בתולעים, בדגים קטנים, ועוד, ע"כ. ואולם היו שבארו צלצל בשם כלי מְצוֹדָה (עי' רד"ק), ואחרים כלשון חוח (עי' ראב"ע), ולפי זה השתמשו אף בסהמ"א.]
2 [עי' בסוף ההערה הקודמת.]