צֶלְצַל, מ"ר צָלְצְלִים1, סמי' צִלְצְלֵי, — כלי מכלי הנגינה, מיתרים מתוחים על כלי חלול ומכים בקנים דקים על המיתרים, Zimbel; cymbal(e): ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני יי' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים וּבְצָלְצְלִים (ש"ב ו ה). — צִלְצְלֵי שָׁמַע, צלצלי תרועה: הללוהו בְּצִלְצְלֵי שמע הללוהו בְּצִלְצְלֵי תרועה (תהל' קנ ה). ובתו"מ: אלו הן הממונין שהיו במקדש, יוחנן בן פינחס על החותמות, אחיה על הנסכים וכו' בן ארזה על הצלצל וכו' (שקל' ה א). אין פוחתין במקור נדפס 'פותחין' משתי חצוצרות ומוסיפים עד לעולם, אין פוחתין במקור נדפס 'פותחין' מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם, והצלצל לבד (ערכ' ב ה). מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול הצלצל (תמיד ג ח). והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר (שם ז ג). צלצל שבמקדש של נחשת היה ומימות משה היה נפגם, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שתקנוהו ולא היה קולו ערב כמות שהיה (תוספת' ערכ' ב ג). התמלא בסוכות עורו ובצלצל דגים ראשו וכו' מקישים בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצות רגילות יבא ויאכל מראשו וכו' (פסיק' ר"כ, פיסקא אחריתא דסוכות, בובר, קפח:). — ואמר הפיטן: על נהרות בבל עינינו בדמעות כלינו, פקדנוך אהליבה ואהלה על לב העלינו, צלצלי שמע החרשנו וכנרותינו תלינו, שם ישבנו גם בכינו (ר"י הלוי, מי נתן, שעה"ש 114). ארצה ויערב לי שרי וחללי, בכלי תפי וצלצלי (הוא, אל יעלז, דיואן ג, 134). — ואמר המשורר: ערוגות ורדים תנה לך למצע ואל נא תשימם בצנות וצלצל. וקול סיס ועגור ויונה ותור טוב לך מנעים קול נבלים וצלצל (רמב"ע, התרשיש ג, 38). — ועי' צִלְצוּל, הערה. — °ונחש הצלצל, כמו נחש הצלצול, עי' נחש.