צִמְחִי

°, ת"ז, — מתכונת הצֶמַח או הצוֹמֵחַ: ואספרה ואגידה לבעלי תושיה רוח וקול ודיבור הוא רוח חיים הנקרא רוח הקדש והיא מצויה בכל חלוקות לשלשה חלקים אנושי בהמי צמחי (פרוש יצירה לברצלוני, 179). ויתחלקו הכחות הנפשיות אל שלשה חלקים, והם מה שהשתתף בו החי עם הצמח והוא הכח הצמחי ומה שהשתתף בו האדם עם שאר החיים והוא הכח החיוני (ר"י א"ת, כוזרי ה יב). הנה הסמים קצתם צמחיים וקמתם מחצביים וקצתם בעלי חיים וכו' ואמנם הצמחיים יש מהם עלים מהם זרעים מהם שרשים (קאנון ב א ו). ואמנם הרפואות תלקטם מהרפואות הקרות הצמחיות (שם ג ו יה). ולא לבד כוח שכלי מובא ממעל ומחוץ אלא אפילו הכח הצמחי הוא מובא מחוץ (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש א ז, יט.). לשלשה סוגים והם סוג הכחות הצמחיות וסוג הכחות החיוניות וסוג הכחות האנושיות, והצמחיות הם אשר יהיה בהם ההזנה והגדול והולדת הדומה (אמו"ר לראב"ד א ו, כחות הנפש, 23). הנה נמצאו מיני הכחות הצמחיות והחיוניות והכח האנושי המעשי (שם, אם הנפש קדומה או מחודשת, 33). ואחרי אשר בקש הצמח מזונו יש בו כח לשמרו עד ישתמש בו אז יהיה הצמיחה, ואם אין לו כח לשמור מזונו אז יהיה ההתכה הצמחי (ר"א ביבאגו, דרך אמונה א א). וזה ארבעה מיני הצורות ההיולאניות דוממית צמחית הרגשית דברית (זכות אדם, יין לבנון, 15). ויש לדומם הדמות אל הצומח וכו' ולצומח עם החי בבחינת התנועה הצמחית (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א הקד', ה:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים