* צִמָּח, צומח1, ת"ז, —  בעל מום, לקוי באחד מלקויי האֹזן: הצימח2 והצימם, איזהו הצימח שאזניו קטנות, צימם שאזניו דומות לספוג בכור' ז ד. יש דברים שהן כמומין וכו' הנימוס הצומח והצומים וכו' צומח3 כל שאין לו אזנים, צומם שאוזניה מגופפות וכו' תוספת' שם ד טו-טז. תנא אף הצימח4 בבלי שם מד..