ש"ז, כנ' צִמְחָהּ, — כל מה שיוצא מהאדמה אחר שנזרע בה דבר, או שלא בזריעה בידי אדם, Spross; plante; sprout: ויהפך את הערים האל וכו' וְצֶמַח האדמה (בראש' יט כה). כי כארץ תוציא צִמְחָהּ וכגנה זרועיה תצמיח (ישע' סא יא). רבבה כְּצֶמַח השדה נתתיך (יחזק' יו ז). כל טרפי צִמְחָהּ (של הגפן) תיבש וכו' הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על ערגת צִמְחָהּ תיבש (שם יז ט-י). קמה אין לו צֶמַח בלי יעשה קמח (הוש' ח ז). פקדת הארץ ותשקקיה וכו' תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמגננה צִמְחָהּ תברך (תהל' סה יא). — ובהשאלה במליצה, צֶמַח יי', האנשים הצדיקים1: ביום ההוא יהיה צֶמַח יי' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל (ישע' ד ב). — צֶמַח צַדִּיק, צֶמַח צְדָקָה, בן הולך בדרך הַצֶּדֶק : הנה ימים באים נאם יי' והקמתי לדוד צֶמַח צדיק2 ומלך מלך ועשה משפט וצדקה בארץ (ירמ' כג א). בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צֶמַח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ (שם לג יה). — ובתפלה: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח (תפלת י"ח) — *וצֶמַח רשע: שלא יהא (עשו הרשע) יוצא לחוץ והבריות אומרים זה צמח רשע (תנחו' תצא ד). — ומ"ר *צְמָחִים, צמחין3, ואמר בן סירא: יפי ונעם יחמידו עין ומשניהם צמחי שדה (ב"ס גני' מ כב). יבול הרים כחרב ישיק ונוה צמחים כלהבה (שם מג כא). — ובתו"מ: סדר תעניות אלו האמור ברביעה הראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד (תענ' ג א). דבר שמגדל בו צמחין מכסין בו (את הדם), ושאינו מגדל צמחין אין מכסין בו (רשב"ג, חול' ו ז). כלו' אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין (ירוש' שקל' א א). וצמח האדמה, אפילו צמחי אדמה לקו (ר' יהושע, מד"ר בראש' יא). — *ובמשמ' ירקות בפרט בנגוד לאילנות: ירדו (הגשמים) לצמחין אבל לא ירדו לאילן, לאילן אבל לא לצמחין, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות מתריעין עליהן מיד (תענ' ג ב). — ובסהמ"א: כי כבר הדרגתי היצירה והבאתיה על סדר החכמה מן היסודות אל המחצבים אל הצמחים אל החי אשר באויר ובמים וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ד ג). והארץ וכל אשר עליה ממוצק וצמח וחי (הוא, חו"ה, הכניעה ה). שהשליטו (את האדם) במיני החיים והצמחים והמוצאים (שם, חשבון הנפש ג). הספר הששי יתבארו בו ענין הנמצאים שהם גדילים וזה הספר נקרא ספר הצמחים (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ז, 52). השנה שעברה רבו הגשמים ונפלו על הערמות שבשדות עד שהיו קצת מן השבלים שעל הערמות מעלין צמחין (תשו' רשב"א קג). וכתב אבן רשד בספר השמים והעולם כי צמח אחד יוצא בקול הרעם נקרא צמח הרעם, כשמתבקעת הארץ מן הקול הוא יצא הצמח ההוא (ר' גרשון אבי הרלב"ג ,שער השמים ג ג). מזון הדורסים אינו מצוי כ"כ כמזון שאינם דורסי' שהוא צמחים וזרעוני שדה וגנה (שם ד). שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולתם ובטבעם (ר' בחיי, בשלח). מתכות וצמחים וגשמי הבעלי חיים בלתי מדברים וגשם החי המדבר (אמו"ר לראב"ד א, 5). — *צֶמַח מִן הַשָּׁמַיִם, האדם: שהאדם צמח מן השמים, כלומר שכל צמח יצמח מעקרו, ולפי שראש האדם הוא עקרו ונהיה העיקר הזה ממול השמים, ולפיכך אנחנו צמח מן השמים (עולם קטן, הוצ' הורוויץ, כד). — *צֶמַח במשמ' גִּדּוּל בגוף החולה4: הכהו חייב לרפאותו, עלו בו צמחים, אם מחמת המכה חייב, שלא מחמת המכה פטור (ב"ק ח א). עלו בו צמחים סביבות המכה אע"פ שנסתרה המכה חייב לרפותו (ר' יוסי, ירוש' שם שם ב). ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין, העלתה צמחים חוששין לה (רב נחמן, חול' מח.). ד"א מגרר מגורד, מלמד שעלו בו צמחים כמד"א להתגרד בו (מד"ר ברא' סד). — ובסהמ"א: שכל המספר עליו לשון הרע מטילין ומשליכין עליו כל מכות צמחין5 וחבורות רעים ופצעים שירד מהן שחין לח (היכלות רבתי א, ביהמ"ד ילינק ג, 83). טינרי, פי' בהלכות גדולות צמחי' קטנות כנדי גדולי'  טינרי רברבן מן כנדי וכולהו צמחי' (ערוך ערך טנר). האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן בין שהעלת צמחים בין שלא העלת חוששין לה שמא ניקבה (רמב"ם, שחיטה ז ה), נופחין אותה ואף על פי שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין או לא היו (שם יא יד). כי הצמחים הם מורסות קטנות כמו שהמורסות הם צמחים קטנים (קאנון א ב א ה). מי שנולדו לו באמה צמחים כשתגמר המוגלא ויפתחו יותרו (פרקי אבורקט ד פא). אם יקרה צמח בגרון בקדחת חדה הוא אות רע  (סימנים של אפוקרט, כ"י ברלין). כי אתה חושב שלך יש צמח בריאה ואין הדבר כמו שחשבת אלא במחיצה הצמח והריאה בריאה (רש"ט פלקירא, המבקש, לג). ועל כן היה (הזרע בז"ר קטו"נא) הטחון פותח הצמחים והשלם מסגיר אותם ומשיב לאחור החלטים (שם, לח). ואלה הצמחים (של הטחורים) נחלקים לג' מינים אל יבלתיים ואל תותיים ואל ענביים (ספר הטחורים א, כ"י פריז). כי פעמים רבות אשר יחלה האדם באחד מאבריו במכה או בצמח וידחוק הבשר ויפרישנו מעל העצם באצבעו (ר' גרשון אבי הרלב"ג, שער השמים ט). לצמח לפתחו, תחבשנו באונה של בהמה דקה חמה מיד כשתצא מהבהמה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ג). ויש אשר יהיה שרוח החייה אשר מוסדו בלב אסור ברהטים ונעצר בצנורות ולא יוכל לרוץ במקורות ולא יעבר דרך מעבריו מצרות המעברים שיקרה בסיבת צמח ילד בהם או לתגבורת קויצות או לחולש' הדוחה (ר"מ בן זרח, צידה לדרך א א מ). הרי שלא פסק עמו אלא היה מרפא יום יום ועלו בו צמחים מחמת המכה וכו' חייב לרפאתו (שו"ע חו"מ תכ יט).