1, ש"ז, מ"ר צְמִידִים, — כלי תכשיט של אשה על הזרוע, Armband; bracelet: ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צְמִידִים על ידיה עשרה זהב משקלם (בראש' כד כב). ואשם הנזם על אפה וְהַצְמִידִים על ידיה (שם שם מז). איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וְצָמִיד טבעת עגיל וכומז (במד' לא נ). ואעדך עדי ואתנה צְמִידִים על ידך ורביד על גרונך יחזק' יו יא. ויתנו צְמִידִים אל ידיהן ועטרת במקור נדפס ועקרת' תפארת על ראשיהן (שם כג מב). —  ובתו"מ: הנצמדים לבעל פעור, כצמיד על ידי אשה (סנה' סד.). ויצמד, כצמידים על ידיה (מד"ר במד' כ). זו גזירה קשה מן העגל, בעגל כתיב פרקו נזמי הזהב ובכאן ויצמד בצמידים (ר' לוי, שם). — ובסהמ"א: ובזרועות הידידים צמידים, בשעשועיהם ישמחו מרודים (ר"י חריזי, תחכ', הקד', 6). — ואמר המשורר: ולא זכה להשכילו ברוח אשר לֻחות ברית לו כצמידים (ר"ש הנגיד, הכימים, ברודי, 17).